עת"מ 3353/06

תקציר

העותרת, חברה בניינת, ביקשה להוסיף דירת מגורים לבניין שנבנה על חלקה בקריית אתא. החברה קיבלה במקור היתר לבניית שש יחידות על המגרש, אך החלה בבנייה שחרגה מההיתר. בעקבות זאת הוצא צו הריסה שיפוטי. לאחר מכן הגישה החברה בקשה לתוספת יחידות דיור, שאושרו בסופו של דבר, אך העותרת המשיכה לבנות יחידה נוספת. הוועדה המקומית דחתה את בקשת החברה להקלה ביחידה הנוספת, והחלטה זו אושרה על ידי ועדת הערר המחוזית. החברה עתרה לבית המשפט בטענה כי יש לחשב את מספר היחידות המותרות על פי גודלו המקורי של המגרש לפני תפיסת הכביש וכי היה על הוועדה לאשר את ההקלות. בית המשפט לא מצא צורך להכריע בשאלת חוקיות תפיסת הכביש, שכן העותרת פעלה כאילו הסכימה לה, והתפיסה התרחשה לפני שנים. בית המשפט גם הסכים עם הוועדות כי בקשת ההקלה מהווה סטייה משמעותית מהתכנית, שכן היא לא נחתמה על ידי כל בעלי הזכויות בעת הגשתה. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי קביעת מספר יחידות הדיור למגרש חיונית לשמירה על אופי השטח וכי אין לתעדף חישובים תיאורטיים על פני מדידות בפועל. לבסוף דחה בית המשפט את העתירה והדגיש כי אין בה כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתן של הוועדות בנוגע לאישורי הקלות. העותר חויב לשלם לכל משיב הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.