ע"פ 4976/20

תקציר

ערעוריהם של שני מערערים – מס' 1 ומס' 2 – שהורשעו בעבירות מין חמורות ונגזרו עליהם עונשי מאסר, נדחים. בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות להתערב בעונשים שהטיל בית המשפט המחוזי, שהיו ראויים בהתחשב בחומרת העבירות. העבירות, שבוצעו כלפי קטינה, כללו בכך שהמערערים ניצלו אותה לאחר ששיכרו אותה, הביאו אותה למקום מבודד וביצעו בה מעשים מיניים למרות מחאותיה. בית המשפט שקל את צעירותם של המערערים ואת נסיבותיהם האישיות, לרבות התקדמותם הטיפולית, אך הגיע למסקנה כי חומרת העבירות והיעדר התקדמות משמעותית בשיקום מצדיקים את העונשים המקוריים. בית המשפט הדגיש כי עבירות המין הן מהחמורות ביותר, ומצדיקות ענישה מחמירה כדי להגן על הקורבנות ולהרתיע מפני פשעים עתידיים. גם טענתו של המערער מס' 1 להקלה בעונש בשל חלקו המופחת בביצוע העבירות נדחתה, שכן בית המשפט מצא את אשמתו משמעותית. זאת ועוד, אורכו של ההליך הפלילי – כשלוש שנים – והתקדמותו האיטית של הטיפול במערערים, העיבו על עיכובים נוספים בקבלת ההחלטה. השופטים הסכימו פה אחד עם ההחלטה להשאיר את העונשים המקוריים ודחו את הערעורים.