ת"א 10329-02-11

תקציר

פסק דין זה סובב סביב תיק מורכב הנוגע לתפעול תחנת דלק וסכסוכי בעלות. לתובע, הבעלים של תחנת הדלק הסמוכה לאזור ולנתבע, שהפעיל את התחנה, היו הסכמים רבים לאורך השנים בנוגע לניהול התחנה. הסכמי המפתח נחתמו בשנים 1971, 1972, 1974 ו-1978-1979. בשנת 2000 ביקש התובע מהנתבע לפנות את התחנה, דבר שהוביל לסכסוך משפטי ממושך. בשנת 2005 הורה בית המשפט לנאשם לפנות את התחנה, אך הפינוי הושלם רק בשנת 2006. לאחר מכן הגיש התובע תביעה כספית נגד הנתבע, שהסתיימה בפסק דין משנת 2009 שהורה לנתבע לשלם לתובע למעלה משני מיליון ₪. פסק הדין הנוכחי מתייחס לתביעתה המאוחרת יותר של התובעת כנגד הנתבעים לתשלום פסק הדין הכספי. פסק הדין מסכם את ההיסטוריה הארוכה של הסכמים וסכסוכים ומתמקד בהתחייבויות הנתבע על פי "כתב התחייבות" ו"כתב ערבות". בית המשפט מגיע למסקנה כי ערבות הנתבע חלה על החובות הנובעים מהסכם קמעונאי משנת 1979 וכי הנתבע, בהיותו שותף במיזם, אחראי לחוב שנפסק בפסק הדין הכספי. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת ההתיישנות של הנתבעת, בקובעו כי היא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה והיא חלה רק על כתב הערבות שפג תוקפו ולא על עילת התביעה שלפנינו. משכך, פוסק בית המשפט לטובת התובע ומורה לנתבע לשלם את סכום פסק הדין הכספי, לרבות ריבית והוצאות משפט.