בש"פ 3237/06

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בערעור על דיון מעצר של מי שמכונה המערער. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין איומים על אשתו, תקיפת ילדיו הקטינים וכליאת שווא. הערכאה הנמוכה יותר הסכימה תחילה לשחרר את המערער בתנאים מגבילים מסוימים, לרבות מעצר בית בבית אחייניתו, עד להערכה נוספת של שירות המבחן. עם זאת, על החלטה זו ערער המשיב, ובית המשפט המחוזי פסק לטובתם והאריך את מעצרו של המערער עד לדיון הבא. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שגויה, שכן הוא לא שקל די הצורך את היעדר עברו הפלילי ואת חלופות המעצר האפשריות שיש בהן כדי להפחית כל סכנה הנשקפת ממנו. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הערעור, הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. בית המשפט הכיר בחשיבותה של הערכת שירות המבחן בקביעת מסוכנותו של המערער ובהיתכנותם של פתרונות חלופיים. מאחר שחוות דעתם הייתה צפויה בקרוב, החליט בית המשפט כי יהיה זה נבון להמתין להערכתם בטרם יקבל החלטה, במיוחד בהתחשב בעברו של המערער באיומים ובניסיונות אובדניים, כמו גם במעשי האלימות המיוחסים לו. יתר על כן, בית המשפט לא שוכנע כי די באמצעי המעצר החלופיים המוצעים כדי לנטרל את הסכנה הפוטנציאלית. לפיכך, יישאר המערער במעצר עד לדיון הבא, אז מקווה בית המשפט להבין את המצב באופן מקיף יותר ויוכל להכריע בדבר שחרורו האפשרי של המערער בתנאים מגבילים. פסק דין זה נועד לאזן בין הצורך בעשיית צדק לבין שלומם ושלומם של בני משפחת המערער, ולהבטיח כי יינקטו כל אמצעי הזהירות הנדרשים.