עמ"נ 5441-06-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת המשיב, משרד הפנים, אשר סירב להעניק למערערים, אם ובנה הבוגר, מעמד קבע בישראל. החוק מעניק לשר הפנים שיקול דעת רחב בענייני רישיון ישיבה, ובית המשפט אינו יכול להחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת אלא יכול להתערב רק אם נפל פגם בהחלטה. המשיב נוקט במדיניות מגבילה בכל הנוגע למתן אשרות שהייה לזרים, אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון. המערערים טענו כי הם זכאים למעמד על סמך שתי החלטות ממשלה הנוגעות לילדי שוהים בלתי חוקיים, אך בית המשפט מצא כי הם אינם עומדים בתנאי החלטות אלה וכי בקשתם הוגשה בטרם עת. בית המשפט שקל גם טענות נוספות לגופו של עניין, אך מצא כי זיקתם של המערערים לארץ מוצאם, אתיופיה, הייתה חזקה. רוב משפחתה של האם מתגוררת שם, וגם היא התגוררה שם רוב חייה. הבן, לעומת זאת, נולד וגדל בישראל, דובר עברית, וקשריו לארץ חזקים יותר, מה שמצדיק מתן מעמד בישראל. עם זאת, בית המשפט לא יתערב בסוג המעמד שניתן, מה גם שהוא ייבחן מחדש בעוד מספר חודשים. עניינה של האם לא ייפתח מחדש, לאור קשריה עם אתיופיה והיעדר בקשה המבוססת על החלטות הממשלה. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, ובית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.