ת"א 6076-07-22

תקציר

ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים בטקסט המסופק, במיוחד בכל הנוגע לדיני לשון הרע. **עקרונות משפטיים וחידושים בדיני לשון הרע** המקרה מספק יישום מעשי של *חוק איסור לשון הרע* ומרחיב את העקרונות המשפטיים המרכזיים המסדירים תביעות לשון הרע. * **הגדרת לשון הרע**: סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע הוא מרכזי במקרה זה, ומתאר ארבע קטגוריות של לשון הרע: * פרסומים המשפילים, מביאים שנאה, בוז או לעג. * פרסומים המשפילים אדם על סמך מעשים, התנהגות או תכונות מיוחסים. * פרסומים הפוגעים במשרתו, בעסקיו או במקצועו של אדם. * פרסומים המשפילים אדם על בסיס מאפיינים מוגנים (גזע, דת, מין וכו'). * **מבחן אובייקטיבי ללשון הרע**: חידוש משפטי משמעותי שהודגש הוא יישום *מבחן אובייקטיבי* כדי לקבוע אם פרסום מהווה לשון הרע. מבחן זה, כפי שנקבע בע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp. נ' אלי אזור*, מתמקד באופן שבו "אדם סביר ורגיל" היה תופס את הפרסום ואת המסר שהוא מעביר, ולא בכוונת המפרסם. בית המשפט מדגיש כי "חופש הביטוי מחייב שהציצית של הפרסום הפוגעני לא תהיה קפדנית", כלומר ההערכה לא צריכה להיות פדנטית מדי. * **נטל ההוכחה והראיות**: * **נטל התובע**: על התובע מוטל הנטל להוכיח את אופיו המשמיץ של הפרסום ואת הנזקים שנגרמו. * **עדות שמיעה**: בית המשפט מבחין בין עדות קבילה בדבר קבילותה (למשל, עדותו של נאשם 1 על מה שסיפרה לו גב' חג'ג') לבין עדות הדורשת חיזוק כדי לתת משקל לתוכנה. היעדרותה של גב' חג'ג' להעיד החלישה את הגנת האמת של הנאשם 1 לפרסום הראשון. * **שיחות מוקלטות**: היבט קריטי של ראיות הוא קבילותן של שיחות מוקלטות. הטקסט מתאר בקפידה את תנאי הקבילות על פי *יניב ואקי, דיני הראיות*, לרבות תפקוד תקין של מכשירי הקלטה, מומחיות מפעיל, מהימנות, היעדר שיבוש, זיהוי דובר ודיבור מרצון. הימנעותו של התובע מלהציג את ההקלטה המקורית של השיחה עם הרב אלעד כהן ולזמן את הרב כהן כעד, הובילה לפסילת ראיה זו. זה מדגיש את הדרישות הראייתיות המחמירות לראיות דיגיטליות. * **חזקת עדות שלילית**: בהיעדר עדי מפתח (למשל, הנתבע 3 ביחס למעורבותו של הנתבע 4, או הרב אלעד כהן), הפעיל בית המשפט חזקה כי עדותם לא הייתה תומכת בצד שלא זימן אותם. * **הגנות מפני לשון הרע**: * **אמת בפרסום**: בעוד שהנתבע 1 והנתבע 2 העלו את הגנת האמת, בית המשפט מצא כי לא הוצגו ראיות מספיקות על ידי הנתבע 1 כדי לתמוך בטענה שהתובעת דיכאה אם חד הורית, ובכך פסל הגנה זו לאותו פרסום ספציפי. כמו כן, נאשם 2 לא הציג ראיות להוכחת אמיתות דבריו. * **היעדר זדון/כוונה**: בית המשפט ציין כי נראה כי הנתבעים 1 ו-2 לא פעלו מתוך כוונה לפגוע בתובע, דבר המהווה גורם רלוונטי להערכת הפיצוי. * **פיצוי בגין לשון הרע**: * **פיצוי ללא הוכחת נזק**: בית המשפט מפנה לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, המאפשר פיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק ספציפי. זה מכיר בכך שלשון הרע גורמת מטבעה לנזק לא ממוני (נזק למוניטין ועוגמת נפש). * **גורמים לקביעת פיצויים**: הטקסט מתאר מספר גורמים שנלקחו בחשבון לפיצויים: * חומרת הנזק. * מידת החשיפה לפרסום. * אופי ואמינות הפרסום. * היקף הפרסום. * מעמדו של הנפגע. * מידת ההשפלה. * העובדה שהפרסום היה מוגבל בהיקפו או נשאר עם קהל מצומצם. * העובדה שהפרסום הוסר והוגשה התנצלות. * **מידתיות בהוצאות**: הקצאת אגרת בית המשפט ושכר טרחת עו"ד בין הנתבעים 1 ו-2, ופסיקת שכר טרחת עו"ד לנתבע 4 (שתביעתו נדחתה), משקפת מידתיות המבוססת על התוצאות והתנהלות הצדדים, כמו גם על הפער המשמעותי בין הטענות שהועלו לבין התוצאות שהושגו. **סיכום הממצאים לגבי הנתבעים:** * **הנתבע 1**: נמצא אחראי ללשון הרע על כך שהתובע דיכא אם חד הורית. הפיצוי נקבע על 8,000 ₪, בהתחשב בהיקף הפרסום המצומצם. הצהרות אחרות בפרסום הראשון לא נמצאו כמשמיצות הפרסומים השני והשלישי לא נמצאו כמשמיצים בשל היעדר ראיות מספיקות או היעדר אלמנט של לשון הרע. * **הנתבע 2**: נמצא אחראי ללשון הרע על פרסום הודעה המציינת, "שימו לב! כרטיס ביקור של אדם שמתחזה לסופר בלבד". הפיצוי נקבע על 25,000 ₪ בהתחשב בתפוצה הרחבה יותר בפייסבוק ובוואטסאפ, אופי ההצהרה והעיכוב בהסרה ובהתנצלות. * **הנתבע 4**: התביעה נדחתה מחוסר ראיות הקושרות אותו לפרסום המשמיץ. עדותו הכחישה את הפרסום נמצאה מהימנה.