פ"א 19491-06-17

תקציר

הערעור נדחה מאחר שהראיות היחידות שהציגה התביעה, באמצעות עדות הממונה, נמצאו מספקות ומהימנות. דו"ח הביקורת של המפקח, בצירוף שרטוטים ותצלומים, אישר כי עבודות הבנייה בהן הואשם כתב האישום בוצעו ללא היתר. בית המשפט גם קיבל לראיות מספר מסמכים מתיק הבנייה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשר נחתמו לכאורה והוכנו על ידי הנתבע, שכן הם נחשבו קבילים כאמירות שנאמרו על ידי הנתבע מחוץ לכותלי בית המשפט. בחירתה של הנאשמת שלא להעיד להגנתה מבלי לספק כל הסבר מניח את הדעת, פעלה לרעתה וחיזקה את הראיות המפלילות של התביעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי המערער ביצע את העבירות שבכתב האישום, שבמרכזן בנייה בלתי חוקית. זאת ועוד, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, שהטיל קנס מתון לצד צו הריסה לבנייה הבלתי חוקית. ערכאת הערעור הדגישה את היקף התערבותה המצומצם בהחלטות גזר הדין והדגישה כי הענישה מידתית ביחס לעבירות שבוצעו, במיוחד נוכח השפעתן על מערכת התכנון ושלטון החוק בישראל. משכך, צו ההריסה והקנסות הכספיים קוימו, ולמערער ניתנה ארכה עד ליום 15.3.18 לציית.