בש"פ 321/11

תקציר

אזרח ישראלי ממוצא בדואי המשרת כקצין מילואים בחיל האוויר ונכה צה"ל, נחקר על ידי המשטרה בחשד שהתחזה באתר היכרויות לטייס יהודי והונה שלוש נשים שהכיר דרך האתר. בית משפט השלום הורה על שחרורו בתנאים, אך אסר על פרסום פרטים שיכולים להוביל לזיהויו. המדינה ערערה, ובית המשפט המחוזי דחה אמנם את הערעור על שחרורו, אך קיבל את הערעור על צו איסור הפרסום. בית המשפט המחוזי קבע כי על המערער לשאת בתוצאות מעשיו. המערער עתר לביטול צו איסור הפרסום, תוך שימת דגש על עברו הנקי, שירותו הצבאי ונסיבות משפחתיות. הוא הכחיש שהתחזה לטייס יהודי, וטען כי הראיות מראות שהנשים היו מודעות למוצאו הבדואי. ההגנה טענה כי פרסום פרטיו יגרום לו ולמשפחתו נזק, וכי הראיות מוטלות בספק. המדינה הדגישה את אופיים הציבורי של הדיונים בבית המשפט ואת הצורך להוכיח נזק חריג המצדיק איסור פרסום. החוק מחייב שהדיונים בבית המשפט יהיו פומביים, כולל חשיפת שמות המעורבים. עם זאת, ניתן לקבוע חריגים להגנה על זכותו של חשוד לכבוד ולחזקת החפות. איסור פרסום עלול להיות מוטל אם פרסום שמו של החשוד עלול לגרום לנזק חמור, במיוחד אם החקירה עלולה שלא להוביל לכתב אישום. החריג מוחל בנסיבות חריגות, ועל החשוד להוכיח כי הפגיעה חמורה וחורגת מהנזק הרגיל הכרוך בחשדות פליליים. במקרה דנן, נזקיו הנטענים של המערער נגעו למוניטין ולתדמית שלו ושל משפחתו, דבר שבדרך כלל אינו מהווה הצדקה מספקת לאיסור פרסום. בנוסף, האינטרס של המדינה לעודד נפגעים פוטנציאליים נוספים להתייצב, במיוחד בתיקי עבירות מין, שקול לטובת הסרת האיסור. במספר טענות דומות נגד המערער, הראיות לא נראו בלתי מבוססות, ובית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לפיכך, הערעור לביטול צו איסור הפרסום נדחה, וניתן היה לפרסם את פרטיו של המערער.