סע"ש 15098-04-22

תקציר

המבקש, עו"ד נעם לוי, ביקש סעד זמני לביטול החלטת המשיב, עיריית חיפה, לפטרו מתפקידו כמנהל תחזוקת גני ילדים, בה החזיק כארבעה חודשים. המבקש טען כי פיטוריו היו שלא כדין שכן הם נבעו משיקולים זרים ולא מטעמים ענייניים, וביקש לחזור לעבודה עד שיתקיים דיון מהותי בתביעתו העיקרית לפיצוי כספי. העירייה טענה כי המבקש פוטר מסיבות מהותיות, בעיקר בשל היחסים הבין-אישיים הבעייתיים בינו לבין מנהלו הישיר, מר וקנין, שהובילו לאובדן אמון וקרע בלתי ניתן לגישור. בנוסף, טענה העירייה כי המבקש לא פוטר בשל סירובו לבצע משימות שהוטלו עליו, שכן שינתה את התנהלותה בעקבות טענותיו בדבר הצורך בציוד אימון ומגן מתאים, וכי בכל מקרה מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בית הדין קבע, כי המבקש לא הביא ראיות לכאורה לכך שפיטוריו התבססו על שיקולים זרים. הסיבה העיקרית לפיטוריו נמצאה במערכת היחסים הלקויה עם מר וקנין, אשר התנהלותו של המבקש פגעה בהם ללא תקנה, שכן הוא השתלח במר וקנין, צילם והקליט אותו ללא רשות, והציג דוחות עבודה של עובדים אחרים מבלי להסביר כיצד השיג אותם. בית המשפט שוכנע כי המבקש פוטר מסיבות ענייניות וכי העירייה מיצתה את כל האפשרויות להשיב את האמון שאבד בטרם החליטה לסיים את העסקתו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה. התנהלותו של המבקש במהלך העסקתו הקצרה פגעה במרקם היחסים במחלקה הקטנה, וחזרתו לעבודה עלולה לערער עוד יותר את סמכותו של מר וקנין, שכיהן בתפקידו למעלה מ-18 שנה, ולשבש את תפקוד המחלקה והשירותים שהיא מספקת למוסדות החינוך בעירייה. בית הדין הדגיש כי המבקש עצמו לא רצה לחזור לעבוד במחלקה, מתוך סבר כי בית המשפט יורה על החזרתו לתפקיד אחר או על פיטורי מר ועקנין ומר אלחיאני. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקש לא הוכיח כי החלטת העירייה הייתה פגומה או מבוססת על שיקולים לא ענייניים, וכי קבלת בקשתו לסעד זמני לא תשרת את תכלית התביעה העיקרית, שכן היא לא ביקשה לשמור על המצב הקיים. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות העירייה. על החלטה זו ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום.