עפ"ת 32967-02-14

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים שהרשיע את המערער בכל האישומים הקשורים לתאונת אופנוע בה נפצע. כתב האישום ייחס את התאונה לסטיית נתיב נסיעתו של המערער. עם זאת, הכרעת הדין התבססה על המסקנה כי המערער איבד שליטה על אופנועו והתנגש באוטובוס עקב נהיגה פרועה. המערער טען כי התשתית העובדתית של כתב האישום לא התקיימה וכי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן מפני העובדות שהוצגו בהכרעת הדין. המשיב הודה כי ניתן היה לנסח את כתב האישום בצורה ברורה יותר, אך טען כי זכותו של המערער להתגונן לא נפגעה. השופט ארנון דראל פסק לטובת המערער, תוך שהוא מציין את הפער בין העובדות שהוצגו בכתב האישום לבין אלה שבהכרעת הדין. היקפו העובדתי המצומצם של כתב האישום הגביל את יכולתו של המערער לטעון הגנה יעילה. זאת ועוד, הימנעותו של המשיב מבירור האישומים והיעדר כל אזהרה בדבר הרשעה אפשרית על סמך עובדות חדשות שללו מהמערער הזדמנות סבירה להתגונן. השופט דראל הדגיש את חשיבותו של כתב אישום ברור ומפורט בהליך הפלילי ואת הנסיבות המצומצמות שבהן סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר הרשעה על סמך עובדות שלא הוצגו בכתב האישום. מאחר שלא ניתנה למערער הזדמנות הוגנת להתגונן, בוטל פסק הדין, בוטל גזר הדין והמערער זוכה מכל אשמה.