בג"צ 14/98

תקציר

העותר, שנעצר ביום 27.3.97 והוחזק במעצר עד למשפט, ביקש לשחררו ממעצר על סמך שינויים בחוק שצמצמו את התקופה המרבית של מעצר לפני משפט. בית המשפט האריך את מעצרו מספר פעמים עד להגשת כתב אישום נגדו במאי 1997. בעת מתן פסק הדין הוא היה במעצר פחות מעשרה חודשים. העותר טען כי יש לשחררו משום שהחוק המתוקן העניק לו את הזכות להשתחרר לאחר שישה חודשי מעצר, שחלפו. בית המשפט העליון קבע כי לעותר אין זכות כזו וכי החוק המתקן, שהאריך את תקופת המעצר לתשעה חודשים, חל עליו. נפסק כי החוק המתקן תקף ואינו פוגע בזכויות העותר לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן מטרתו להגן על שלום הציבור והוא קובע מנגנונים להגנה על האינטרסים והזכויות של הנאשם. בנוסף, בית המשפט פירש את החוק כמחייב לחשב את תקופת תשעת החודשים מיום הגשת כתב האישום ולא ממועד המעצר, ולכן העותר עדיין לא היה זכאי לשחרור. משכך, נדחתה העתירה לשחרורו המיידי של העותר.