עת"מ 23785-11-17

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את טענות העותרים כי ועדת הערר נעדרת סמכות לדון בערר על דחיית בקשתם לשימוש חורג במרתף כמשרד. העותרים לא העלו התנגדות פרוצדורלית זו במהלך הליך הערעור ולא יכלו להציגה לראשונה במהלך העתירה המנהלית. כמו כן, לוועדת הערר הייתה הסמכות הנדרשת, שכן הערר עסק בהחלטה הדוחה התנגדות לבקשה לבנייה, אשר נפלה בתחום סמכותה של הוועדה. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים כי הוועדה חרגה מסמכותה בקבלת החלטתה. החלטת ועדת הערר התבססה על שיקולים תכנוניים תקפים הנוגעים לגישה למשרד המרתף דרך המקלט בבניין, דבר העלול לפגוע בתפקוד המקלט ולגרום מטרדים לדיירים. נימוק זה היה בתחום סמכות התכנון של הוועדה. טענת המטרד הנזיקי הנוסף שהעלתה הוועדה הייתה אף היא פרוצדורלית, שכן היא התייחסה לאותה סוגיה ונתמכה בראיות שהוצגו. זאת ועוד, בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר לגופה, ולא מצא פגם בהחלטתה לדחות את הבקשה לשימוש חורג. הוועדה פעלה במסגרת שיקול דעתה בהבחנה בין גישה למשרד דרך חדר מדרגות משותף לבין גישה דרך מקלט מגן. לבסוף, הורה בית המשפט לעותרים לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ הן למשיב מס' 1 והן למשיבים 9-2, אך לא פסק הוצאות למשיב מס' 10.