תו"ב 40340-09-20

תקציר

בניתוח משפטי זה, נבחן את הכרעת הדין של בית משפט השלום ברמלה בתיק ת"ב 40340-09-20, שעסקה בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. הדיון מתמקד בשני מישורים עיקריים: הפרת צו הריסה ובנייה אסורה של בריכת שחייה, וכן שימוש בנכס. **1. הפרת צו הריסה:** * **העובדות המרכזיות:** לנאשם יוחס אי-קיום צו הריסה והפסקת שימוש שניתנו לו בשנת 2014, בנוגע לתוספת בנייה בשטח 90 מ"ר ללא היתר. בביקורת בשנת 2020 נמצא כי הצווים לא קוימו. * **טענות הנאשם:** הנאשם טען כי צו ההריסה ניתן לגבי מרתף שניתן לאטום בלבד, וכי אכן בוצעה אטימה. בנוסף, טען כי תוכנית בניין עיר (תב"ע) חדשה שאושרה בשנת 2017 אישרה את המצב הקיים. כמו כן, טען כי בשל סכסוך משפחתי, אין לו שליטה על המקרקעין ואינו עושה בהם שימוש. * **ניתוח בית המשפט:** * **תב"ע חדשה:** בית המשפט קבע כי שינוי תב"ע לאחר מתן צו ההריסה אינו מאיין את העבירה. הצו ניתן בשנת 2014, ונכנס לתוקף ב-2015, בעוד התב"ע אושרה רק ב-2017. בנוסף, הנאשם לא הגיש בקשה להיתר מכוח התב"ע החדשה. * **הבנת צו ההריסה:** בית המשפט בחן את התשריט המצורף לצו ההריסה ואת ההיתר המקורי. נקבע כי אמנם הייתה אי-דיוק מסוים בתיאור הבנייה האסורה בהליך הקודם, אך מהות החריגה מההיתר הייתה ברורה. ההיתר קבע שבקומת העמודים יהיה "חלל סגור ללא גישה", אך הנאשם בנה מדרגות חיצוניות, דלת כניסה וחלונות, וכן השתמש בחלל. * **"אטימה" לעומת "הריסה":** בית המשפט הדגיש כי "אטימה" אינה זהה ל"הריסה". בעוד במקרים מסוימים ניתן להסתפק באטימה (למשל, כאשר הריסה כרוכה בסיכון הנדסי), במקרה זה, רכיבים כגון מדרגות, דלתות וחלונות היו ניתנים להריסה פיזית. הנאשם לא קיבל רשות מבית המשפט או מהוועדה להסתפק באטימה, ופעל על דעת עצמו. בנוסף, נבנתה סגירת איסכורית שחורגת מקונטור הבניין, הכוללת דלת, ואינה מהווה אטימה לצורך קיום הצו, אלא בנייה אסורה נוספת. * **נטל ההוכחה והימנעות מהעדת הנאשם:** בית המשפט הדגיש כי הנאשם לא העיד להגנתו, מה שמחזק את ראיות התביעה. במיוחד כאשר הנטל להוכיח את קיום הצו (או אי-קיומו) מצוי בידיעתו המיוחדת של הנאשם. * **שליטה במקרקעין:** נדחתה טענת הנאשם כי אינו בעל השליטה במקרקעין, בהתבסס על מגוריו, העובדה שהוצא נגדו צו ההריסה, והגשתו בקשה לשינוי תב"ע. נקבע כי גם אם המקרקעין בחזקת צד שלישי, על הנאשם לקיים את צווי בית המשפט. * **מסקנה:** הוכח כי הנאשם לא קיים את צו ההריסה, שכן לא הרס את הפתחים בחלל הסגור, ויצר פתח איסכורית נוסף. **2. בנייה אסורה של בריכת שחייה:** * **העובדות המרכזיות:** בביקורת נמצאה בריכת שחייה בשטח 40 מ"ר, שנבנתה ללא היתר. * **טענות הנאשם:** הנאשם טען כי אינו בונה ואינו משתמש בבריכה, וכי מדובר בבריכת קנבס על פני הקרקע. * **ניתוח בית המשפט:** * **שליטת הנאשם בבריכה:** בית המשפט קיבל את עדות המפקח כי הבריכה ממוקמת בחצר הקדמית של בית הנאשם ונגישה דרכה, מה שמצביע על שליטת הנאשם ובנייתו אותה. נדחתה טענת אי-הבעלות כטענה חלשה, נוכח שליטתו בפועל. * **השתלטות על דרך ציבורית:** בית המשפט הביע ספק סביר לגבי טענת התביעה שהבריכה פולשת לשטח ציבורי, מכיוון שהתצ"אות לא הוגשו על ידי מומחה ולא הוסבר אופן הקביעה. עם זאת, אין בכך כדי לשנות מהמצב התכנוני, אלא מנקודת מבט של הוכחת הנסיבה הספציפית. * **התיישנות:** נדחתה טענת התיישנות, שהזניח הנאשם בסיכומיו. הוכח כי הבנייה לא התיישנה, כפי שניתן להסיק מעדות המפקח והשוואת תצ"אות משנים שונות. * **מסקנה:** הוכח כי הנאשם אחראי לבניית הבריכה. עם זאת, לא הוכח כי נבנתה על דרך ציבורית. **3. שימוש בבריכה ובקומת העמודים:** * **העובדות המרכזיות:** הנאשם יוחס שימוש בקומת העמודים ובבריכה. * **ניתוח בית המשפט:** * **שימוש בקומת העמודים:** עדות המפקח על הימצאות מתקן כביסה וחפצים ביתיים בקומת העמודים, כפי שנתמך בתמונות, הובילה למסקנה כי המקום משמש למגורים. הימנעות הנאשם מלהעיד מחזקת ראיה זו. * **שימוש בבריכה:** הנאשם לא הכחיש שימוש בבריכה. התמונות מציגות בריכה מתוחזקת עם ציוד נופש. טענת הנאשם כי לא הוכח שהוא המחזיק נדחתה, בהתבסס על עדות המפקח לגבי מיקום הבריכה. שוב, הימנעות הנאשם מלהעיד מחזקת את ראיות התביעה. * **מסקנה:** הוכח כי הנאשם עושה שימוש בחלל הסגור ובבריכה. **סוף דבר:** בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות של אי-קיום צו הריסה, בנייה אסורה של בריכה, ושימוש אסור בקומת העמודים ובבריכה. נקבע כי הנאשם לא הרס את המדרגות, הדלת והחלונות, ואף הוסיף בנייה אסורה של סגירת איסכורית. הטענה לאטימה לא הוכחה, ובכל מקרה לא קיימה את הצו במלואו. הוכח גם שימוש בחלל הסגור ובבריכה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **אי-התרת התב"ע כאמצעי לאיון צו קיים:** בית המשפט הדגיש כי שינוי תב"ע לאחר מתן צו הריסה אינו מבטל את חובת קיום הצו, במיוחד כאשר לא הוגשה בקשה להיתר מכוח התב"ע החדשה. * **הבחנה בין "אטימה" ל"הריסה":** הניתוח של בית המשפט מבחין באופן ברור בין פעולת הריסה לבין אטימה. הובהר כי אטימה אינה תחליף להריסה אלא אם ניתנה רשות מפורשת לכך, או כאשר הריסה אינה אפשרית או כרוכה בסיכונים הנדסיים. * **חובת הנאשם לקיים צווים שיפוטיים:** הודגש כי על הנאשם לקיים צווים שיפוטיים גם אם המקרקעין בחזקת צד שלישי, והוא אינו יכול להתנער מחובתו זו. * **משמעות שתיקת הנאשם:** בית המשפט עשה שימוש משמעותי בבחירת הנאשם שלא להעיד, וראה בכך חיזוק לראיות התביעה, בפרט בנושאים הנמצאים בידיעתו המיוחדת. * **נטל ההוכחה בבנייה אסורה:** הובהר כי נטל ההוכחה מוטל על התביעה, אך כאשר הנאשם אינו משתף פעולה ואינו מציג גרסה חלופית, הראיות המוגשות עשויות להספיק. * **הצורך בהוכחה מומחית:** בהקשר לבריכה, בית המשפט הצביע על הצורך בהגשת ראיות על ידי מומחה (למשל, לפיענוח תצ"אות) לצורך הוכחת נסיבות מסוימות, כמו חריגה משטח ציבורי.