תמ"ש 66995-03-18

תקציר

התובעת, אישה מבוגרת, הגישה תביעה נגד בתה הצעירה, הנתבעת, בבקשה לבטל מסמכי מתנה במסגרתם הועברו הזכויות בדירתה לנתבע. התובעת ביקשה גם לבטל צוואה שערך, לפיה הנתבע הוא היורש היחיד לעיזבונה. התובעת טענה כי הנתבע עשה עליה מניפולציות ואיים עליה לחתום על המסמכים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעת יזמה את המתנה וכי התובעת לא הושפעה מאיש. לאחר בחינת הראיות והעדויות, העדיף השופט את גרסת הנאשם לאירועים. עם זאת, למרות קבלת גרסתו העובדתית של הנתבע, פסק השופט לטובת התובע משיקולים משפטיים. השופט קבע כי מסמכי המתנה מהווים מתנה מחמת מוות, דבר המנוגד לחוק הישראלי. לפיכך קבעה השופטת כי מסמכי המתנה בטלים ומבוטלים ויש להשיב את הזכויות בדירה לתובע. השופט דחה גם את טענות התובע בדבר טעות, הטעיה והשפעה בלתי הוגנת, וקבע כי הן אינן מוכחות. יתר על כן, השופטת קבעה כי לתובע זכות חרטה והוא מימש אותה כדין, שכן הנתבע לא הסתמך על מסמכי המתנה. השופטת הורתה כי הזכויות בדירה יירשמו על שם התובעת והבהירה כי הנתבע לא עיקל כספים מחשבונו של התובע. לבסוף החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והפיקדון של התובעת בגין צו המניעה הוחזר לה.