תמ"ש 37607-10-20

תקציר

פסק דין זה מתייחס לבקשה למינוי מומחה שיבחן את טענת האם כי החזרת שני קטינים לניו זילנד לאחר חטיפתם לישראל תחשוף אותם לנזקים פיזיים או נפשיים. האם טענה כי האב, שממנו נחטפו הקטינים, נהג באלימות כלפיה וכלפי הילדים, וכי הבן הותקף מינית בניו זילנד, דבר שהרשויות שם הכחישו ולא התייחסו אליו. עם זאת, השופט קבע כי מאחר שהאם לא הביאה ראיות מקדמיות מספיקות כדי להצדיק מינוי מומחה, בקשתה תידחה. הכחשה זו לא דחתה את טענות האם בדבר החריגים לחוק אמנת האג בדבר החזרת ילדים חטופים, אשר יישמעו יחד עם הראיות במועד שנקבע. השופט הדגיש את הצורך בהכרעה מהירה בתיקי חטיפה ואת היקפו המצומצם של פסק דין זה, שהתמקד אך ורק בבקשה למינוי מומחה ולא בזכויות משמורת. לדברי השופטת, העברת המוקד להליך משמורת והערכת כשירות הורית הייתה מיותרת בשלב זה. פסק הדין התייחס גם להחלטות קודמות של בתי המשפט בישראל, אשר דחו לא פעם טענות לפגיעה במקרים דומים, והדגיש כי תביעות כאלה צריכות להיבחן בהליכי משמורת, ולא בהקשר של חוק אמנת האג. טענותיה וראיותיה של האם בדבר החריגים יישמעו, אך הבקשה הנוכחית למינוי מומחה נדחתה.