סע"ש 14369-02-20

תקציר

התובע, עובד לשעבר של העירייה הנתבעת, הגיש תביעה בטענה לרכיבי שכר מסוימים שלא שולמו והפרשות הקשורות לאובדן כושר עבודה, וכן פיצויים בגין חוסר תום לב והפרת חובה חקוקה. הנתבע העלה הגנת התיישנות. בית הדין קבע כי יש לדחות את טענות התובעת הנוגעות לרכיב אובדן כושר העבודה לגופן, שכן לא הייתה כל ראיה להסכם או התחייבות מצד הנתבעת לביצוע תשלומים אלה. באשר לרכיב השני, מצא בית המשפט כי אמנם היה הסכם ראשוני לשלם לתובע 50 ₪ לחודש בערכים של 150%, אך הסכמה זו בוטלה עקב התנהגותו של התובע לאורך שנים רבות. התובע לא מימש באופן אקטיבי את טענותיו וויתר על זכויותיו, ועל כן גם התביעה ברכיב זה נדחתה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות התובעת בדבר הבטחה שלטונית ותפקיד הממונה על השכר. גם תביעת התובע לפיצויים בגין חוסר תום לב והפרת חובה חקוקה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי בחירותיו של התובע עצמו תרמו באופן משמעותי לתוצאה שחווה. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם הנתבעת לא פעלה באופן מושלם ופסק לתובע פיצוי בסך 40,000 ₪. לבסוף, בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבע 4,000 ₪ הוצאות סמליות, בהתחשב במצבו הבריאותי של התובע וברקע לתביעה. לפיכך נדחתה התביעה בעיקר בשל תקופת ההתיישנות וויתור התובע על זכויותיו, ונפסקו לנתבע הוצאות מזעריות בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה.