תלה"מ 51220-02-18

תקציר

פסק דין זה דן בהסכם מתנה של נכס מקרקעין בין שני צדדים - התובעים, אם ובנה, והנתבעים, בעלה של האם ובתו מנישואים קודמים. התובעים טענו כי יש לבטל את הסכם המתנה בשל טעויות בכריתתו, לרבות מצג שווא, זיוף וחוסר תום לב. עוד טענו כי המתנה מותנית בהחזרת ילדיו של הנתבע להתגורר עם המשפחה, דבר שלא קרה. לכן, הם ביקשו לחזור בהם מהמתנה. לאחר שבחן את הראיות והעדויות, לא מצא השופט כל הצדקה לטענות התובעים. השופטת קבעה כי הסכם המתנה תקף, שכן התובעים חתמו עליו מרצונם החופשי ובהבנה מלאה. בנוסף, תנאי החזרת הילדים לא היה משתמע בהסכם או בנסיבות המקרה. השופטת דחתה גם את טענת הזיוף וקבעה כי הטעות בהגדרת הנכס בהסכם לא הצדיקה את ביטולו, שכן הנתבעים לא היו מודעים לטעות. יתר על כן, השופט קבע כי המתנה היא מתנה מוגמרת, המעבירה מיד את הזכויות לנתבעים, ואינה רק התחייבות לתת מתנה. לפיכך, התובעים לא יכלו לחזור בהם מהסכמתם. השופטת ציינה את מערכת היחסים הלקויה בין הצדדים, אך הדגישה כי אין זו סיבה לבטל את המתנה. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה. עם זאת, השופטת בחרה שלא לחייב את התובעים בהוצאות, בהתחשב בייצוגם בסיוע המשפטי ובקשר המשפחתי בין הצדדים.