ע 13/11

תקציר

עניינה של הכרעת הדין בבקשת סנגוריו של מבקש שהורשע במעשים מסוימים, לעיין בחומרי חקירה בעניינו של אל"מ וירוב, המח"ט, שדבריו ועדותו היו רלוונטיים לעניינו של המבקש. הבקשה מתבססת על טענת ההגנה כי מעשיו של המבקש היו תוצאה ישירה של המסרים שהעביר אל"מ וירוב לחיילי וקציני החטיבה. עם זאת, התביעה סבורה כי הקשר בין שני המקרים הוא אקראי. השופט מצדד בהגנה, מוצא קשר מהותי בין השניים, ומורה להעביר את חוות הדעת של הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר) בעניינו של אל"מ לסנגורים, תוך השמטות מסוימות כדי להגן על פרטיותו וכבודו של אל"מ וירוב. זאת, בנימוק שההגנה ביססה די הצורך את טענתה להגנה מפני צדק באמצעות אכיפה בררנית, והחומרים נחוצים לעורכי הדין לצורך הכנת הערעור. השופט מתייחס גם לסטנדרטים הגבוהים של הפצ"ר כעובד ציבור ולאופי הסופי והמחייב של החלטותיו. יש לציין כי קטעים מסוימים הקשורים לנוהל הנזיפה הפיקודית יושמטו מהחומרים שנמסרו להגנה.