בש"א 714/09

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב השאלה האם מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין שני נושים לבין תאגיד הנמצא בהליכי פירוק. בית הדין מכיר בתקדים שנקבע ב"מבחן המעורב" של בתי הדין לעבודה, הכולל את "מבחן השילוב" ומבחני משנה נוספים, כגורם המכריע בהערכת יחסי עובד-מעביד. על פי מבחן האינטגרציה, על בית המשפט לבחון האם ניתן לשלב את העובד בעסק, האם עבודתו חיונית לתפקודו והאם הוא חלק מהמבנה הארגוני התקין של החברה. בנוסף, על בית המשפט לשקול את הכפיפות, תנאי ההסכם, אמצעי התשלום וגורמים נוספים. בעניינו של המערער מס' 1, עורך דין שהרצה בסוגיות משפטיות, לא מצא בית הדין יחסי עובד-מעביד. זאת בשל היעדר ראיות המצביעות על השתלבותם במבנה הארגוני של המכללה, השתתפותם בתכנון תכניות הלימודים או כל תפקיד לימודי או מנהלי נוסף מעבר להרצאות. זאת ועוד, המערערת מס' 1 ניהלה משרד עורכי דין עצמאי משלה, דבר המעיד על כך שעבודתם במכללה לא הייתה עבודה כשכירה. שיטת התשלום וסכומה, שהיו גבוהים יחסית למרצים אחרים, תומכים אף הם במסקנה זו, מה גם שהמערערת שילמה מיסים וניהלה עסק משלה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המנהל המיוחד לא שקל כראוי את טיב היחסים, וקבע כי החלטת המנהל הוסברה כראוי והתבססה על הראיות שהוצגו. באשר למערער מס' 2, שהרצה בנושא נהיגה, הגיע בית המשפט למסקנה דומה. בעוד שחלק מהעסקתם הייתה נגד תלושי שכר, רובם היו נגד חשבוניות. פערי השכר המשמעותיים בין שתי צורות ההעסקה, לצד משכו הקצר של הסדר תלוש השכר, מביאים את בית הדין לקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. הדבר נתמך עוד יותר על ידי העובדה שהמערער מס' 2 עסק בעסק משלו להוראת נהיגה. מכאן מגיע בית הדין למסקנה כי לאף אחד מהמערערים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד עם המכללה.