ע"א 2502/05

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בהרצליה לדחות תביעה לפיצויים בגין מחלת מקצוע בטענה שהיא אסורה על פי חוק. המערערת, שעבדה אצל המשיבה כספרית למעלה משני עשורים, סבלה מכאבים עזים בצווארה ובפרקי ידיה, שהובילו אותה בסופו של דבר להחליף תפקידים בחברה ולבסוף לעזוב את מקום עבודתה. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על הקביעה כי מצבו של המערער לא היווה מחלת מקצוע מסוג מיקרוטראומה – הצטברות הדרגתית של פגיעות קלות – אלא אירוע חד-פעמי. משכך, קבע בית המשפט כי תקופת ההתיישנות החלה כאשר המערערת עברה ניתוח ביד בשנת 1995, ולפיכך תביעתה – שהוגשה בשנת 2004 – נדחתה בזמן. המערערת טוענת כי מחלתה היא מחלת מקצוע מתמשכת ויש לסווגה כמיקרוטראומה, כאשר כל יום עבודה גורם לפגיעה חדשה ומחדש את עילת התביעה. עוד היא טוענת כי אופי מחלתה התגלה רק בשנת 1995, מה שאמור לסמן את נקודת ההתחלה לתקופת ההתיישנות לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. המשיב, לעומת זאת, טוען כי המחלה התגבשה קודם לכן, וחלה תקופת ההתיישנות בת שבע השנים הקבועה בחוק ההתיישנות. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופטת פרוקצ'יה, פוסק לטובת המערער. היא קובעת כי שאלת ההתיישנות במקרה זה מורכבת ומחייבת בחינה מעמיקה של העובדות והראיות, שלא נערכה בשלב המקדמי. בית המשפט מוצא כי אין מקום להכריע בסוגיית ההתיישנות מבלי לשמוע את מלוא הטענות ולבחון את הראיות, מה גם שתביעת המערער כרוכה באירוע נזיקי מתמשך העשוי להצמיח עילות תביעה מתחדשות. לפיכך, פסק דינו של בית משפט השלום מתבטל, והתיק מועבר לאותו בית משפט לדיון מלא. הערעור מתקבל, והמשיב חויב לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בצירוף מע"מ.