רמ"ש 50686-10-22

תקציר

השופט דחה את הערעור משום שלא מצא טעויות בהחלטת המשפט הקודם. ההחלטה הקודמת כיבדה את רצונם של ההורים המנוחים כאמור בצוואותיהם, ואישרה את ציוותם לשמור את העיזבון בנאמנות לטובת בתם, המבקשת. המבקשת ביקשה לשחרר את חלקה בעיזבון אך נדחתה, שכן הדבר נוגד את רצון הוריה. השופט הדגיש את חשיבות קיום רצונו של המנוח בדיני הצוואות, והזהיר כי תפקידו של בית המשפט הוא למלא את דברי המנוח כמתוכנן. במקרה זה, צוואות ההורים היו ברורות – חלקו של המבקש צריך להישאר בנאמנות. המבקשת טענה כי החלטת בית משפט קמא פוגעת בזכויותיה החוקתיות ובאוטונומיה שלה, אך השופט דחה טענה זו בקובעו כי הנאמנות אינה פוגעת בכשרותה המשפטית. כמו כן, הדגישה השופטת כי צוואות ההורים היו חד משמעיות ואינן דורשות פרשנות, ויש לכבד את רצונו של המנוח בהיותו בעל הדין האמיתי. מאחר שלא נפלו טעויות בהחלטה הקודמת וצוואות ההורים קוימו, הערעור נדחה. השופט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים והתיר את פרסום פסק הדין, תוך אנונימיזציה של שמות הצדדים המעורבים.