סע"ש 45618-12-19

תקציר

פסק הדין דן בחבותו של הנתבע מס' 2, מנהל החברה הנתבעת מס' 1, ביחס לחובות החברה. התובע טען כי יש להטיל על הנתבע מס' 2 אחריות אישית לפי חוק הגנת השכר בגין אי תשלום זכויותיו על ידי החברה. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, שכן אחריותו של המנהל לפי חוק זה היא פלילית, והתביעה הנוכחית היא אזרחית. בהתייחס לנסיבות סיום העסקתו של התובע, קיבל בית הדין את טענת התובע כי פוטר ללא שימוע או הודעה מוקדמת, בעקבות בקשתו להעלאת שכר לפי חוק השעות הנוספות. בית הדין הורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובע 1,500 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ו-2,250 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בית הדין פסק לטובת התובע גם במספר סעיפים נוספים, ובהם אי מסירת הודעה בכתב לעובד על תנאי עבודתו, אי המצאת תלושי שכר, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר לחודשים אפריל ומאי 2019 ושעות נוספות שלא שולמו. הנתבעת מס' 1 חויבה לשלם לתובע פיצויים שונים בסך כולל של 22,752 ₪ בגין תביעות אלה. בנוסף, פסק בית הדין לתובע פיצוי הלנת שכר בסך 5,000 ₪, בהתחשב בהתנהלות הנתבעת ואי עמידה בחוקי העבודה. כמו כן, חויבה הנתבעת מס' 1 לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 3,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום, אחרת יצטברו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. פסק הדין כלל גם הוראה לאישור מס אם ביקש התובע. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.