עע"מ 8411/07

תקציר

הסוגיה המרכזית בערעור נגעה לפרשנות המונח "דירות נופש" כפי שנקבע בתכנית מתאר מקומית. רשויות השלטון המרכזי הדגישו כי קרבתה של הקרקע הרלוונטית לקו החוף מחייבת שימוש בה לטובת הציבור, וקראו לדחיית הערר. לטענתם, יש להעמיד "דירות נופש" לשימוש הציבור, תוך ציון אופיו הציבורי של האזור וייעודו לשימושים לטובת הציבור הרחב, כמו בתי מלון ומחסן. זאת ועוד, הרשויות הדגישו את חשיבותן של תמ"א 13 וחוק הגנת הסביבה החופית כמקורות פרשניים, והדגישו את הצורך בשמירה על נגישות הציבור לאזורי החוף. מעוז דניאל, המערער, טען נגד פרשנות זו, טען כי אין נורמה משפטית או תכנונית המצדיקה זמינות ציבורית, וחזר על כך שמונחים כמו "מחסן" מאפשרים שימוש פרטי בדירות. עם זאת, בית המשפט צידד ברשויות, תוך שימת דגש על תקדימים משפטיים ונורמות תכנוניות שמטרתן לשמור על שטחי החוף לצרכי ציבור. פסק הדין הושפע משיקולים כגון קידום רווחת הציבור, נורמות משפטיות הנוגעות לסביבה החופית ושמירה על זמינות המשאב החופי לציבור הרחב. לאור עובדות אלה, קבע בית המשפט כי על דירות הנופש להיות זמינות לשימוש הציבור למעלה מחצי שנה בכל שנה, דחה את הערעור והורה למעוז דניאל לממן את הוצאות עורכי הדין של הצדדים שכנגד.