ע"א 144/77

תקציר

התיק סובב סביב חוזה לשירותי אדריכלות הקשור לתכנון בלוק ברובע היהודי בירושלים. המערערת, חברת אדריכלות, טענה כי החוזה כלל סעיף המחייב את המשיבה, חברה יזמית, לדבוק בתכניותיהם בנוגע לתכנון הבלוק, ובפרט לצורתם של מחפרי חלונות. עם זאת, המשיב סטה מתכניותיו של המערער. המערערת ביקשה צו מניעה להפסקת הבנייה, בטענה להפרת חוזה. בית המשפט העליון דחה את התביעה, בקובעו כי החוזה אינו כולל תנאי מכללא המחייב את המשיב לדבוק בקפדנות בתכניותיה של המערערת. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט אשר, הדגישה כי כוונת הצדדים צריכה להיגזר מתנאיו המפורשים של החוזה, ואין צורך להוסיף תנאים שלא נאמרו במפורש. יתר על כן, הוראות החוזה הצביעו על כך שהמשיבה שמרה על השליטה בפרטי התכנון. השופט אשר דחה גם טענות בדבר הפרקטיקה המקצועית ואופי העבודה האדריכלית, וציין כי המערערת הסכימה לתנאים שאינם מכירים בשיקולים אלה. בנוסף, נראה כי התנהלותו של המערער מונעת מגאווה אמנותית ולא משיקולים מקצועיים. השופט בן-פורת, בדעת מיעוט, פירש את החוזה באופן שונה, וסבר כי המשיב יכול לשנות את התכנית רק באמצעות המערערת. עם זאת, מאחר שהרוב הגיע למסקנה כי זכויותיו של המערער לא נפגעו, לא ראתה השופטת בן-פורת טעם להעמיק בנושא. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב.