ע"ע 30021-02-12

תקציר

מדובר בשישה אזרחים טורקים שעבדו באתרי הבנייה של המערערת באמצעות חברה קבלנית טורקית. המשיבים הגישו תביעה כנגד המערערת בשנת 2008, בטענה ליחסי עובד-מעביד וביקשו תשלום בגין זכויות שונות הקשורות בהעסקתם ובסיומה. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק לטובת המשיבים ופסק להם הפרשי שכר מינימום, שכר עבור שעות קיץ, הפרשות לקופת חיסכון, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המערערת ערערה על פסק דין זה, ערערה על חובתה לשלם פיצויי פיטורים ועל דחיית תביעתה לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בתוך כך, הגישו המשיבים ערעור נגדי על דחיית תביעתם לגמול שעות נוספות וגובה הוצאות המשפט שנפסקו. בית הדין הארצי לעבודה קיבל חלקית את ערעורה של המערערת. בית המשפט קבע כי המשיבים אינם זכאים לפיצויי פיטורים, שכן החלטת בית הדין האזורי בעניין זה לא התבססה על נימוקי ההתפטרות הנטענים של המשיבים ולא ביססה קשר סיבתי בין ההפרות הנטענות לבין התפטרותם. בנוסף, קיבל בית הדין את טענת המערערת בדבר חישוב הסכומים המגיעים למשיבים 5 ו-6, אשר טעו בקביעת משך תקופות העסקתם. הערעור שכנגד שהגישו המשיבים נדחה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין גמול שעות נוספות והוצאות משפט. זאת ועוד, בית הדין דחה את ערעורה של המערערת בנושאים אחרים, לרבות פסיקת הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העבודה. בהחלטה הודגש כי הבדלים אלה אינם עונשיים אלא משקפים את ערך הכסף ואת שווי השימוש בו. לבסוף, נדחו גם ערעורי הצדדים על הוצאות המשפט. פסק הדין הבהיר כי המערערת אינה חייבת עוד בתשלום פיצויי פיטורים למשיבים והתאים את הסכומים המגיעים למשיבים 5 ו-6.