עת"מ 1957-02-11

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב עתירה שהגיש מציע, המכונה העותר, נגד תאגיד עירוני, המשיב, בנוגע להליך מכרזי לפרויקט. העותרת ערערה על החלטת המשיבה לבחור במציע אחר, טלדור, כהצעה הזוכה, בטענה כי המשיבה לא עמדה בתנאי המכרז. העותרת טענה כי סעיף 13.7 לתנאי המכרז קובע כי ההצעה הזוכה תיבחר ללא כל הליך תחרותי נוסף, למעט במקרים מיוחדים, דבר שאינו מוצדק במקרה זה. העותרת ביקשה מבית המשפט לבטל את החלטת המשיב ולהכריז על הצעתם כהצעה הזוכה. במהלך הדיונים קיבלו העותרים את המלצת בית המשפט ומשכו את בקשתם לצו ביניים, אך המשיכו לטעון את טענותיהם. בית המשפט מצא צדק בטענות העותרת, והסכים כי המשיבה לא עמדה בתנאי המכרז שכן סעיף 13.7 אינו מאפשר הליך תחרותי במצב זה. בית המשפט הדגיש כי הימנעותה של המשיבה ממתן החלטה מנומקת לחריגה מתנאי המכרז וניהול משא ומתן נוסף אינה עולה בקנה אחד עם התנאים הקבועים בסעיף 13.7. זאת ועוד, הסברו של המשיב כי ההצעות היו גבוהות מהצפוי לא היה מספק, שכן הוא אינו מהווה נסיבה מיוחדת. בית המשפט דחה גם את טענות הנגד שהעלו המשיב וטלדור בדבר מניעתה הנטענת של העותרת לטעון נגד ההליך התחרותי, וקיבל את טענת העותרת כי השתתפו בו תחת מחאה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת העותר, ביטל את ההחלטה לבחור בהצעתה של טלדור והכריז על הצעתה של העותרת כהצעה הזוכה, בכפוף להצעה הכספית שהוגשה במסגרת ההליך התחרותי. בנוסף, חויבו המשיב וטלדור לשלם לעותר 25,000 ₪ כל אחד שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.4.2011.