עת"מ 46504-07-18

תקציר

פסק הדין דן בטענות העותרים בדבר השיהוי בהוצאת היתר בנייה וזכותם לעמוד בתיק. בית המשפט אינו מוצא כל ראיה לשיהוי אובייקטיבי או לפגיעה כלשהי במשיבים ודוחה את התביעה. באשר לזכות העמידה, בית המשפט מכיר ברגישות השטח אך מעניק לעותרים מעמד, בהתחשב באופי המקרה. הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם תכנית אמ/9 מפורטת דיה כדי לאפשר הוצאת היתרי בנייה, לרבות לשטחים ציבוריים פתוחים. בית המשפט בוחן את הוראות התכנית ואת ההחלטות הקודמות שהתקבלו על פיה, ומגיע למסקנה כי מדובר בתכנית מפורטת שיכולה לשמש בסיס להיתרים, למעט במקרים ספציפיים בהם היא דורשת במפורש תכנית מפורטת יותר. היעדר הפירוט בחלק מהקטעים נתפס כאינהרנטי לאופיים של השטחים הציבוריים הפתוחים ואינו גורע מכלל הפרטים של התוכנית. מאחר שתכנית אמ/9 מפורטת, וההיתר תואם אותה, דוחה בית המשפט את הטענה כי ההיתר מהווה סטייה ניכרת מהתכנית. טענות העותרים בדבר פגמים פרוצדורליים בהליך ההיתר, לרבות היעדרו של מהנדס העיר והשפעה על חברי הוועדה, נדחות אף הן, שכן בית המשפט מוצא אותן בלתי משכנעות ואינן קשורות לליבת הסוגיה. לגופה של החלטת הוועדה המקומית מדגיש בית המשפט כי היא אינה פועלת כבית דין לתכנון ומקיימת את שיקול דעתה של הוועדה. היא דוחה את טענות העותרים כי נדרשת תכנית מפורטת להקמת הגשר, ומציינת כי גודלו וייעודו של הגשר שונים ממה שטוענים העותרים. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא טעם בחששות העותרים מהזמן שחלף מאז אושרה תכנית אמ/9. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים.