עת"מ 267/06

תקציר

העותרים ביקשו להורות למשיבים להעניק לעותרת מס' 2, אמה של העותרת מס' 1, רישיון שהייה ארעי מסוג א/5 בישראל, ולהחיל עליה את הוראות החלטת הממשלה משנת 2002, המאפשרת להורי חיילים בודדים לקבל רישיון שהייה. העותר מס' 1, אב יהודי, עלה לישראל מכוח חוק השבות ושירת בצה"ל. העותרים טענו כי החלטת המשיבים לדחות את הבקשה לרישיון ישיבה היא קיצונית, בלתי סבירה ושרירותית, ודינה להתבטל. עוד טענו כי פעלו בתום לב כאשר השיגו אשרות מזויפות, וכי מצבם מצדיק חריגה מהמדיניות הרגילה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת המשיבים סבירה ונתונה לשיקול דעתם. עוד צוין כי העותרים שהו בישראל שלא כדין מספר שנים ומיצו את כל אפיקי הערעור האפשריים. בסופו של דבר העתירה נדחתה, מה שאומר שהאם ובתה ייאלצו לעזוב את הארץ. השופט הגיע למסקנה כי החלטת המשיבים אינה מצדיקה התערבות שיפוטית, ועל כן העתירה נדחתה.