ת"א 50288-08-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי: בקשה לפסלות שופט - ת"א 50288-08-25 קריכלי נ' סנדרס ואח'** **מבוא:** ההחלטה עוסקת בבקשה לפסלות שופט שהוגשה על ידי הנתבע 3 (להלן: "איפרגן") במסגרת תביעה למתן הוראות שהגיש עורך דין קריכלי (להלן: "עו"ד קריכלי"), ששימש כנאמן בעסקת מכר מקרקעין. הבקשה לפסלות מבוססת על טענה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, הנובע מפסיקת דין קודמת שניתנה על ידי אותה שופטת, אשר קבעה ממצאי מהימנות לחובתו של איפרגן. **הרקע המשפטי לבקשת הפסלות:** סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע את עילות הפסילה של שופט. עילה מרכזית לפסילה היא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, בין אם הוא ממשי ובין אם הוא נחזה על פניו. הפסיקה קבעה כי על החשש להיות אובייקטיבי, ולא סובייקטיבי בלבד בעיניו של בעל הדין. **הטענה המרכזית של איפרגן לבקשת הפסלות:** איפרגן טוען כי פסק הדין הקודם, בו נדחתה תביעתו ונקבעו ממצאי מהימנות נגדו ולטובת עו"ד קריכלי, מהווה עילה אובייקטיבית לפסילה. לטענתו, השופטת כבר גיבשה דעה בנוגע לעניינים הנדונים, וקיים חשש ממשי כי לא תוכל להכריע בתיק הנוכחי בנפש חפצה. איפרגן מדגיש כי אינו מבקש להטיל דופי אישי בשופטת, אלא מכיר בקיומה של עילה אובייקטיבית לפסלות הנובעת מהכרעה קודמת בין אותם צדדים. **עמדת השופטת והנימוקים לדחיית הבקשה:** 1. **הבחנה בין העניינים:** השופטת מבחינה בין נושא פסק הדין הקודם לבין נושא התביעה הנוכחית. פסק הדין הקודם עסק בשאלת תוקפו של הסכם פשרה, ובפרט האם חתימתו של איפרגן זויפה. התביעה הנוכחית, לעומת זאת, עוסקת בשאלות משפטיות הנוגעות לחובותיו של נאמן (עו"ד קריכלי) בעסקת מכר מקרקעין, ובאופן ספציפי, כיצד יש לנהוג בכספים ומסמכים המוחזקים על ידו בנאמנות. השופטת קובעת כי מדובר בעניינים שונים במהותם, וכי בפסק הדין הקודם לא הביעה עמדה בנוגע לסוגיות הנדונות בהליך הנוכחי. 2. **מעמד ממצאי מהימנות:** השופטת מציינת כי הפסיקה אינה קובעת כי ממצאי מהימנות בהליך קודם מהווים עילת פסילה אוטומטית. הכלל הוא כי עילת פסילה קמה רק כאשר נקבעו קביעות מהימנות שבית המשפט לא יוכל להשתחרר מהן בהליך הנוכחי. במקרה זה, השופטת קובעת כי אין כל אינדיקציה לכך שלא תוכל להשתחרר מקביעות המהימנות שנקבעו בפסק הדין הקודם, וזאת במיוחד לאור העובדה שמדובר בעניינים שונים. 3. **"נעילת דעת" ופתיחות לשכנוע:** השופטת מדגישה כי על החשש למשוא פנים להיות אובייקטיבי, וכי המבקש פסילה צריך לבסס כי דעת השופט "ננעלה". היא מציינת כי לא הוכח כי היא אינה פתוחה לשכנוע בנוגע לעניינים הנדונים בתיק זה. כראיה לכך, השופטת מציינת כי טענתו של איפרגן בנוגע לדרך הדיונית הראויה להגשת התביעה התקבלה על ידה, למרות ממצאי המהימנות שנקבעו כנגדו. 4. **מעשה בית דין והכרעות חלוטות:** השופטת מציינת כי ככל שהיו מחלוקות שהוכרעו בין הצדדים בעבר, הרי שהן חלוטות וקיים מעשה בית דין, ולכן לא יידונו מחדש. מחלוקות שטרם הוכרעו נדונות בבית משפט השלום, והצדדים מוזמנים לפנות לבית משפט זה בכל בקשה רלוונטית. 5. **יעילות דיונית:** השופטת מוסיפה כי ישנה חשיבות ליעילות הדיונית, ולכן ראוי שהמותב המכיר את התיק והמסמכים ידון בהליך. 6. **שיהוי בהגשת הבקשה:** השופטת מעלה ספק באשר לעיתוי הגשת בקשת הפסלות, וקובעת כי ייתכן שהיא הוגשה בשיהוי, בהתאם לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. עם זאת, נוכח קביעתה לעניין עצם קיומה של עילת פסילה, היא אינה קובעת מסמרות בסוגיית השיהוי. **עמדות הצדדים האחרים:** * **עו"ד קריכלי (התובע):** מתנגד לבקשה, בטענה כי מטרתה הינה עיכוב הליכים. לטענתו, טענות דומות הועלו בהליך קודם, וההליך הנוכחי נועד ליעילות דיונית. הוא טוען כי תביעתו אינה קשורה בעובדות פסק הדין הקודם, אלא בשאלה כיצד לפעול בנוגע להמחאה שבידיו. * **סנדרס (הנתבעים 1-2):** מתנגדים לבקשה, בטענה כי לא הוגשה בהזדמנות הראשונה. בנוסף, הם טוענים כי הקביעות בפסק הדין הקודם חלוטות, וכי התביעה הנוכחית היא תביעה למתן הוראות על יסוד קביעות חלוטות. גם הם מציינים את חשיבות יעילות הדיון. **היבטים משפטיים וחידושים (בהקשר של ההחלטה):** * **מבחן אובייקטיביות של משוא פנים:** ההחלטה ממחישה את היישום של המבחן האובייקטיבי לעילת הפסלות. השופטת לא הסתפקה בטענה הסובייקטיבית של איפרגן, אלא בחנה את העובדות והפסיקה הרלוונטית כדי לקבוע האם קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים. * **הבחנה בין פסקי דין וקביעות עובדתיות:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה המשפטית בין השפעת פסק דין קודם על הליך נוכחי. אמנם, קביעות מהימנות עשויות להשפיע, אך רק כאשר הן כה נחרצות שבית המשפט אינו יכול להשתחרר מהן. במקרה זה, ההחלטה מדגישה את ההבדל המהותי בין סוגיות שעמדו להכרעה בפסק הדין הקודם (תוקף הסכם פשרה וחתימה) לבין אלה הנדונות כעת (חובות נאמן). * **היבט של "מעשה בית דין":** השופטת מזכירה את עקרון "מעשה בית דין" כאחד הנימוקים לדחיית הבקשה. משמעות הדבר היא כי נושאים שכבר הוכרעו בין הצדדים על ידי בית משפט לא יידונו מחדש. * **פרשנות תקנות סדר הדין האזרחי:** השופטת דנה בהוראת התקנות לגבי הגשת בקשה לפסלות "מיד לאחר שנודע... ולפני כל טענה אחרת". אף שהיא אינה קובעת מסמרות, עצם העלאת הסוגיה מלמדת על חשיבותה של עמידה במועדים ובפרוצדורות. * **מעמדו של הנאמן:** ההחלטה נוגעת גם לחובותיו של נאמן. העובדה שעו"ד קריכלי פנה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות לגבי כספים ומסמכים המוחזקים בנאמנות, מעידה על הצורך בבירור משפטי כאשר מתעוררות מחלוקות בין הצדדים המעורבים בעסקה. **סיכום:** השופטת דחתה את בקשת הפסלות של איפרגן. היא קבעה כי פסק הדין הקודם, אשר עסק בסוגיות שונות מפסק הדין הנוכחי, אינו יוצר עילה אובייקטיבית לפסילה. השופטת הדגישה את ההבחנה המשפטית בין העניינים, את מעמדם של ממצאי מהימנות, ואת הצורך בהוכחת חשש ממשי, אובייקטיבי, למשוא פנים. בכך, השופטת הדגישה את עקרונות הדין הפרוצדורלי והמהותי הנוגעים לעילות פסילה, תוך יישום מדוקדק של הפסיקה הרלוונטית.