ת"א 38400-10-22

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 353א לחוק החברות, המאפשר לבית המשפט לחייב חברה תובעת להעמיד ערבות להוצאות הנתבעת אם התובעת תפסיד בתביעה, ומעניק לבית המשפט סמכות לעכב את ההליכים עד למתן ערבות כזו. דרישת ברירת המחדל של חברות בע"מ היא להפקיד ערבות להוצאות משפט, כאשר הנטל על החברה להוכיח נסיבות חריגות לוותר על דרישה זו. בית המשפט עוקב אחר מבחן תלת שלבי כדי לקבוע האם להעניק ויתור כזה, תחילה להעריך את יכולתה הכלכלית של החברה לשלם הוצאות, לאחר מכן בוחן את נסיבות המקרה ולבסוף קובע את גובה הערבות. במקרה ספציפי זה, בית המשפט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי החברה התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להצדיק ויתור על דרישת הערבות. החברה לא סיפקה כל ראיה ליכולותיה הפיננסיות, נכסיה או סיכויי הצלחתה, ולא סתרה את טענות הנתבעים וראיותיהם בנקודות אלה. בית המשפט עובר לשלב השני ומוצא כי החברה לא הוכיחה נסיבות מיוחדות לוויתור, במיוחד בהתחשב בחוסר האיתנות הפיננסית של התובעת. לאחר מכן נקבע סכום הערבות, כאשר בית המשפט שוקל גורמים כגון סכום ומורכבות התביעה, וזכות הגישה לערכאות. התובע נדרש להעמיד ערבות בסך 225,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים, וניתנת לו עד ליום 31.10.00 לעשות כן, תוך איום במחיקת התביעה אם הערבות לא תינתן. ההחלטה מתקבלת על ידי הרשם, בהעדר הצדדים.