ע"א 8265/96

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורה של המערערת ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך התמקדות בתניית חוזה הנחשבת מפלה לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983. ליבת הסוגיה נסובה סביב סעיף ויתור בחוזה העברת הזכויות של המערערת, אשר פטר אותה לכאורה מאחריות לפגמים או נזקים בדירות הנמכרות. סעיף זה נבחן ונמצא מפלה ולכן אינו תקף, בהתבסס על תקדימים וסעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים. בית המשפט התייחס למקרה דומה בעבר (טנצמן נ' רמת בע"מ) בו פסלה השופטת דורנר פטורים אלה. המשיבים 5-6 ו-13-14 טענו כי סעיף זה נפסק בעבר כמפלה בהליך אחר, דבר המרמז על השתק כלפי המערער; בית המשפט ראה בכך משמעות. בנוסף, טענות בדבר קשירת קשר שאינה יריבות וקנוניה חוזית שהועלתה על ידי המערערת נחשבו בלתי מבוססות. בית המשפט המחוזי זיהה בעבר ליקויי בנייה וקבע כי המשיבים חוו מצוקה עקב ליקויים אלה. למרות שלא ניתן פיצוי בגין ליקויי בנייה, הוא ניתן בגין ירידת ערך ועוגמת נפש. ההחלטה כללה גם את המערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים. פסק הדין נתמך על ידי המשנה לנשיאה ש' לוין והשופטת ד' דורנר, ופסק הדין ניתן סופית ביום 1.12.2002.