ת"א 22960-09-21

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך הנוגע לנכס מושכר המשמש כבית כנסת וקומה שנייה מעליו. התובעים, בעלי הנכס, ביקשו לפנות את הנתבעים, דיירים שהשכירו את הקומה השנייה ללימוד תורה. עם זאת, הנתבעים טענו כי הסכם ניהול משנת 2019 העניק להם זכויות ניהול קבועות על המבנה כולו, לרבות בית הכנסת. בית המשפט בחן את תוקפו של הסכם ניהול זה, שכן התובעים טענו להטעיה, וטענו כי סברו כי הם חותמים על חידוש חוזה שכירות ולא על הסכם ניהול. לאחר ששקל את העדויות והראיות, מצא בית המשפט כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בגין הטעיה. גרסתם לאירועים לא הייתה עקבית והיוותה הרחבה של טענות שלא הוזכרו בכתב התביעה המקורי, בעוד הנתבעים סיפקו הסבר קוהרנטי והגיוני לחתימת הסכם הניהול. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות התובעים בדבר תשלום דמי השכירות ואי התאמות בהקלטות הווידיאו של חתימת ההסכם, וציין כי נושאים אלה לא הוזכרו בכתב התביעה. התובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד, בסך של 20,000 ₪. פסק הדין דחה את תביעת הפינוי ואישר את תוקפו של הסכם הניהול, המעניק לנתבעים זכויות ניהול קבועות בבניין. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 60 יום.