ת"א 508/06

תקציר

התיק נסוב סביב טענה להולדה בעוולה עקב רשלנות לכאורה מצד הנתבעת, שירותי בריאות כללית בע"מ (כללית), במעקב אחר הריונה של התובעת. התביעה הוגשה על ידי ההורים בשם בתם, שנולדה עם תסמונת דאון. התובעים טענו כי כללית לא הפנתה את האם לבדיקת מי שפיר, בדיקה שיכלה לאבחן את מצבו של העובר לפני הלידה, ושללה מהם את האפשרות להפסיק את ההיריון. כללית ביקשה לדחות את התביעה בעילה של התיישנות ושיהוי, בטענה כי התובעים ידעו על מצבה של בתם זמן קצר לאחר לידתה, אך הגישו את התביעה רק בשלב מאוחר בהרבה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התביעה אינה חסומה על פי חוק, שכן ההורים לא יכלו להגיש את התביעה לפני מינויים כאפוטרופוסים של בתם. המחלוקת העיקרית נגעה לשאלה האם הופנתה האם לבדיקת מי שפיר במהלך מעקב הריון והאם אי הופעתה לבדיקה נבעה מכך שהנאשם לא המליץ עליה או מסירובה שלה. התובעים הסתמכו על היעדר כל אזכור של הבדיקה בכרטיס הקשר של היולדת ובכרטיס הרפואי של בית החולים. עם זאת, הנתבע הציג ראיות המצביעות על כך שייתכן שההפניה נרשמה בכרטיס מרפאה, שהושמד כדין על פי התקנות. הנתבעת גם מסרה דו"ח אבחון שהוכן על ידי צוות בלתי תלוי חמש שנים לאחר הלידה, בו צוין כי האם הופנתה לבדיקת מי שפיר אך לא הגיעה. בית המשפט מצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את רשלנותו הנטענת של הנתבע. הראיות שהוצגו, לרבות חוות דעת מומחים ועדויות עדים, לא תמכו בטענת התובעים כי כללית לא הפנתה את האם לבדיקת מי שפיר. בית המשפט ראה בדו"ח האבחון מסמך אובייקטיבי וזיכה את עדויותיהם של עדי ההגנה ומצא אותן אמינות ובלתי מוטות. לעומת זאת, עדותה של האם כעדה היחידה המעוניינת לא הייתה משכנעת דיה כדי לבסס עליה ממצאים עובדתיים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה, וקבע כי הראיות אינן תומכות בטענת התובעים לרשלנות מצד כללית. עם זאת, נוכח מצבו הבריאותי של הילד התובע, ויתר בית המשפט על הוצאות משפט, והתובעים היו פטורים מתשלום יתרת אגרות בית המשפט.