עת"מ 56731-02-21

תקציר

העותרת והמשיב מספר 2 היו נשואים בעבר והתגוררו בדיור ציבורי עם ששת ילדיהם. לאחר שהתגרשו, הגישו שניהם בקשה להמשיך לשכור את הדירה בה התגוררו. הוועדה המיוחדת של משרד השיכון במחוז חיפה החליטה להעביר את הזכאות לשכירות לאב, המשיב מספר שתיים, שכן היו לו שלושה ילדים קטינים המתגוררים עמו, ואילו לאם, העותרת, היו רק שניים. העותר לא פינה את הדירה, מה שהוביל לתביעה מצד חברת המגורים. העותרת טענה כי היא מתגוררת בדירה מזה שש שנים, כי האב מעולם לא התגורר בה, וכי ההחלטה שגויה שכן היא התבססה על בקשה שמעולם לא הגיש. עוד טענה כי מאחר שמספר הילדים במשמורת של כל הורה שווה, חברת המגורים לא יכלה להתערב, והוועדה הייתה צריכה לפסוק לטובתה. בנוסף, טענה העותרת כי היא לא הייתה מעורבת בהליך קבלת ההחלטות וכי האב לא התגורר בדירה בשל הסכם גישור שאסר עליו לעשות כן. המשיב מס' 2 טען כי גרסתו של העותר לאירועים אינה מדויקת וכי הוא נמנע מלחיות עמה בשל מערכת היחסים ההפכפכה ביניהם. עוד ציין כי העותר תפס חזקה בדירה ללא ידיעתו וכי הגיש בקשה לזכאות לדירה בחודש יוני 2018. לדבריו, רוב הילדים היו בחזקתו בעת החלטת הוועדה. המשיב מספר אחת, משרד השיכון מחוז חיפה, טען כי איחורה של העותרת בהגשת העתירה וחוסר שיתוף הפעולה שלה לאורך כל ההליך מצדיקים את דחייתה. עוד ציינו כי ההחלטה התקבלה על סמך הדין החל וכי לאב יש זכות לשכור את הדירה שכן מרבית הילדים הקטינים מתגוררים עמו. בית המשפט דחה את העתירה, והסכים כי לאב הייתה זכות לשכור את הדירה בהתאם למספר הילדים הקטינים שהיו במשמורתו בעת מתן ההחלטה. השופט ציין גם את השיהוי הרב שעשתה העותרת בהגשת העתירה ואת חוסר שיתוף הפעולה שלה לאורך כל ההליך. העותר הורשה להגיש בקשה חדשה לדיור ציבורי.