תא"מ 5859-11-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על חובת השוכר לשלם דמי תיווך בהסכם שכירות. השוכר טען כי שכר הטרחה היה למעשה חובתו של המשכיר, וכי המתווך פעל בשם המשכיר. עם זאת, בית המשפט מצא כי השוכר לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. לגופו של עניין, הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי דמי התיווך אכן היו באחריות המשכיר וכי המתווך ויתר על עמלה זו אך ורק כדי להעבירו לשוכר. בית המשפט הדגיש כי השוכר חתם על צו וולונטרי למתן שירותי תיווך ולא הוכיח די הצורך כי שכר טרחה זה חריג או מופרז ביחס לתעריפים המקובלים בענף. לפיכך, התביעה נדחתה, והמתווך התובע היה רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל לתשלום שכר הטרחה. בנוסף, חויב הנתבע לפצות את התובע בגין הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.