עת"מ 22194-04-20

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב היטל השבחה, חיוב המוטל על בעלי קרקעות שערך אדמתם עלה בשל תוכניות פיתוח ציבוריות. הנושא המרכזי הוא הקביעה מי אחראי לתשלום היטלים אלה, ובאילו נסיבות. מדובר בשתי תכניות השבחה, משנת 1996 ומשנת 2002, כאשר בעלי הנכסים הרלוונטיים השתנו מאז יישומם. לגבי התוכנית משנת 1996 מצא בית המשפט כי הבעלים המקורי, פסו יוסקוביץ, הוא החייב הסטטוטורי, שכן התכנית מומשה באמצעות מכירת הנכס לטל בשנת 1999. ניסיונה של הוועדה לגבות את ההיטל מהעותרים הנוכחיים, שרכשו את הנכס מטל בשנת 2003, אינו תקף. באשר לתוכנית משנת 2002 קבע בית המשפט כי המוכר, טל, אחראי להיטל, שכן התכנית מומשה באמצעות המכירה לעותרים. טענת העותרים כי על הוועדה המקומית לשאת בעלות ההיטל בשל רשלנותה הנטענת בגבייתה מהחייבים הסטטוטוריים לא צלחה. בית המשפט קבע כי הוועדה פעלה כראוי בשני המקרים, וכי החייבים הפרו את חובותיהם החוקיות. עם זאת, השופט קבע כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהכלל לפיו על החייב הסטטוטורי לשלם את היטל ההשבחה. באשר לתוכנית משנת 1996, הוועדה לא הצליחה לגבות את ההיטל מפסו יוסקוביץ' במשך למעלה מעשור, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי אין להתנות את אישור רישום המקרקעין של העותרים בתשלום היטל זה. בסופו של דבר, העתירה התקבלה באופן חלקי. הוועדה נדרשה לאשר את רישום העותרים ללא חיוב בתשלום היטל התכנית משנת 1996, ובלבד שהעותרים עצמם ישלמו את ההיטל בגין התכנית משנת 2002, בסך 30,731 ש"ח, בתוך 30 יום. כמו כן נדרשה הוועדה לכסות את הוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דין, בסך 12,000 ₪.