ע"א 651/66

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שמונה שיקים שמשך המערער, שלא נרשמו בספרי החברה והומרו בניגוד לתקנות החברה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אך בית המשפט העליון קיבל את הערעור. בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע כי המערערת, שעבדה כפקידה במשב, מסרה את השיקים לדירקטור בשם שלייפר כטובה, והשיקים לא היו אמורים להיפדה. יתר על כן, על פי תקנות החברה, הצ'קים לא היו מחייבים מכיוון שלא הייתה בהם חתימה של מנהל שני. למרות המרתם הבלתי מורשית של השיקים על ידי שלייפר, בית המשפט המחוזי ראה במערער שותף למזימה להונות את החברה בשל אי רישום השיקים ברישומי החברה. אולם, בית המשפט העליון הפך החלטה זו בקובעו כי המערערת אינה אחראית לייצוג הרשאתו של שלייפר וכי המשיב לא פעל על סמך מצג כזה. בנוסף, מאחר שחזקה היה כי המשיב מודע לתקנון החברה המחייב שתי חתימות, הוא לא יכול היה לטעון כי הושפע ממעשיו של המערער. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט העליון כי החברה השנייה לא רכשה כל זכות תקפה בשיקים ולכן הערעור התקבל. המשיב חויב לפצות את המערער בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 1,000 לירות.