ע"פ 7645/23

תקציר

בעניינו של המערער שהורשע ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א) לחוק, אישרה ערכאת הערעור את העונש שהוטל בתחילה על ידי בית המשפט הפרוצדורלי, תוך הדגשת העיקרון לפיו התערבות בערעור מוצדקת רק במקרים של חריגה משמעותית ממדיניות הענישה שנקבעה או טעויות ניכרות. בית המשפט סקר תקדימים משפטיים רלוונטיים, וציין כי תיקון 113 לחוק העונשין מספק מסגרת מקיפה לענישה בתיקי רצח בכוונה תחילה, דוחה את הרעיון של "גזר דין התחלתי" ובמקום זאת דוגל בשיקול דעת מובנה העולה בקנה אחד עם הרפורמה המדגישה את עקרון ההלימות. הוא קבע כי העונשים על רצח בכוונה תחילה נעים בדרך כלל בין 25 שנים למאסר עולם, תוך הדגשת הצורך בסיבות משכנעות לחרוג מטווח זה בהתבסס על נסיבות כמו היעדר עבר פלילי או אחריות אישית. טענת ההגנה של המערער להקל בעונש על ידי הדגשת נסיבות כגון סכסוך הדדי או פגיעה קודמת נדחתה, שכן אלה לא היו חלק מהעובדות שהודו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט הדגיש כי גזר הדין חייב להסתמך אך ורק על עובדות בכתב האישום המתוקן. בית המשפט שקל גם את ההשפעה העמוקה של פשעו של המערער על משפחת הקורבן ועברו הפלילי הענף, המצדיקים הטלת עונש בקצה העליון של קשת הענישה. השוואתו של המערער לקטין המעורב, שלא הוגש נגדו כתב אישום, נדחתה מאחר שלא נמצאה אכיפה בררנית המבוססת על שיקולים עובדתיים וראייתיים. בסופו של דבר, פסק הדין נחתם בהחלטה פה אחד של השופטים יוסף אלרון, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ לדחות את הערעור, תוך אישור נאותותו ועקביותו של גזר הדין במסגרת השיפוטית והסטטוטורית. ההחלטה התקבלה סופית ב-25.8.24.