רמ"ש 52582-08-22

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט סעד זמני, במטרה לקבל מקרקעין שלטענתם הובטחו להם במתנה מהמשיב. עם זאת, השופט, לאחר ששקל היטב את הראיות שהוצגו ואת הדין החל, החליט לדחות את ערעורם. הקביעה התבססה על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, זכותה של המשיבה לחזור בה מהתחייבותה להעניק במתנה את המקרקעין, והיא עשתה זאת מיד לאחר חתימתה, ובכך החלישה טענת המבקשים. שנית, המבקשים לא הוכיחו כל נזק משמעותי שייגרם משלילת הסעד הזמני, תוך הסתמכות רק על קביעות כלליות בעלות ערך סנטימנטלי. לעומת זאת, מתן הצו יפגע באופן בלתי מידתי במשיב, קשישה במצב בריאותי לקוי, ועלול לפגוע בזכותה לקיום בכבוד, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירה. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי טענת המבקשים נעדרת שחר, מה גם שהם ניסו בכל כוחם להשיג את חתימת המשיב על ההתחייבות, ממנה משתמע כי לא הסתמכו על רצון אביו של המבקש. לבסוף, הדגישה השופטת את חשיבות תום הלב וההתנהגות הסבירה בקרב בעלי הדין, במיוחד במקרה זה, בו יש להחיל את עקרונות האדיקות ההורית. המבקשים חויבו לכסות את הוצאות המשיב, וניתן היה לפרסם את פסק הדין בעילום שם.