בד"א 4/18

תקציר

הערעור על גזר דין שניתן לעורך דין שהורשע במעילה בכספי לקוחות, המכונה שליחת יד, נדחה על ידי ערכאת הערעור. בית המשפט הבהיר כי יתערב רק במקרים שבהם פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר הכיל טעות מהותית או חוסר איזון קיצוני, מה שלא היה המקרה כאן. העבירה נחשבה לאחת החמורות ביותר שעורך דין יכול לבצע, ואמון הציבור במקצוע עריכת הדין חייב שמעשים כאלה ייענשו בענישה מחמירה. בית המשפט אמנם הכיר בכך שהעונש יכול היה להיות חמור יותר, אך לא מצא כי העונש שהוטל עליו – 72 חודשי השעיה, מתוכם 48 חודשי מאסר – אינו סביר או חורג ממדיניות הענישה שנקבעה בעבירות מסוג זה. ערכאת הערעור דחתה גם את הטענה כי דוקטרינת הפיכת הכמות לאיכות משתמעת בהכרח מהשעיה לצמיתות במקרה זה. למשיב הרשעה קודמת אחת ובית המשפט מצא כי השעיה של ארבע שנים היא ראויה. כמו כן, נלקחו בחשבון הנסיבות המקלות של המקרה והסכום הקטן יחסית של הכספים המעורבים. מאחר שהעונש שהוטל היה בטווח המקובל, הערעור נדחה.