בע"מ 5181/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית שתי בקשות לחופשה לצורך ערעור על פסק דין קודם בהסכם גירושין. הבקשות נדחו בנימוק שפסק הדין המקורי היה יסודי וצודק. הבקשה הראשונה, מצד האישה, ביקשה לבטל הסכם גירושין מכמה טעמים. היא טענה להונאה וטעות בנוגע להיקפה ולשוויה של הקרקע שבבעלות בעלה ברומניה. עוד טענה כי יש לבטל את ההסכם משום שהוא עושק ומעדיף את בעלה באופן לא הוגן. לבסוף טענה כי לא היה צריך לכלול את ייפוי הכוח שהחזירה לו במסגרת ההסכם. מנגד, טען הבעל כי שגה בית משפט קמא בכך שהחזיר חלק מהסוגיה לשופט המקורי לבירור נוסף. השופטים דחו את בקשת האישה, והסכימו עם הפסיקה הקודמת לפיה ככלל יש להתייחס להסכמי גירושין כמכלול ולא לפרק מרכיבים בודדים. עוד הדגישו כי הצדדים הסכימו מרצונם החופשי להסכם, וכי האישה לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. יתר על כן, השופטים נרתעו מהתערבות בעניין עובדתי, שמוטב היה להותירו לשיקול דעתו של בית המשפט קמא המקורי. השופטים דחו גם את בקשת הבעל, וקבעו כי החלטת בית משפט קמא לבקש הבהרות נוספות בהיבט אחד של התיק לא הצביעה על טעות, וכי הבעל לא הציג הצדקה משפטית לערער על ההחלטה. מאחר ששתי הבקשות לא עמדו בקריטריונים למתן רשות ערעור, דחו השופטים את שתיהן, והורו כי כל צד יישא בשכר טרחתו.