עמ"נ 10551-12-20

תקציר

תכנית המתאר המקומית הר/1/1920 שינתה את ייעודן של קרקעות מסוימות בהרצליה מחקלאות למגורים. התוכנית כללה איחוד וחלוקת הקרקעות ללא הסכמת הבעלים. המשיבים, בעלים משותפים של שתי חלקות קרקע המיועדות למטרות חקלאיות, קיבלו במסגרת התכנית חלקות שונות. למגרשים החדשים היו מיקומים וייעוד שונים, והבעלים התקשרו בהסכמים לחלוקת הדירות שייבנו עליהם. הוועדה המקומית דחתה חלק מבקשות המשיבים לפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לחוק התכנון והבניה. סעיף הפטור פוטר בנייה למגורים מלהיחשב כמימוש זכויות, ובלבד שהשטח הכולל אינו עולה על 140 מ"ר. הוועדה טענה כי ההסכמים מהווים העברת זכויות קנייניות, המקימה חבות בהיטל. המשיבים ערערו לבית המשפט לעניינים מנהליים, וטענו כי יש לבחון את זכאותם לפטור בעת אישור התכנית. ועדת הערר פסקה לטובת המשיבים והובילה את הוועדה המקומית להגיש ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים. השופט הסכים עם הניתוח המשפטי של הוועדה המקומית, אך בנסיבות המקרה מצא הצדקה חלקית להחלטת ועדת הערר. השופטת קבעה כי יש להחיל את תניית הפטור על המשיבים אהובה איילון, יחיאל רוטברג ולימור גלילי, שכן היו להם זכויות בדירה שלמה אחת לפחות במצב היוצא. עם זאת, השופט קיבל את ערעור הוועדה המקומית בעניינם של אילן אלקובי, חיים אלקובי, רוני עזרא ורות ויהודה רביץ, וקבע כי זכויותיהם במצב היוצא אינן מסתכמות ביחידת דיור אחת לפחות. לפיכך קבע השופט כי יש לבטל את החלטת ועדת הערר בחלקה בלבד, וכל מקרה יישקל לגופו.