ת"א 40020-06-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב היטל השבחה ששילם התובע לנתבעת בגין מכירת חלקת קרקע. לאחר ערעור של התובע, נקבע כי ההיטל שולם ביתר. הדיון התמקד במועד שבו נדרש הנתבע להשיב את הסכומים ששולמו ביתר והאם יש להטיל ריבית פיגורים. בית המשפט מצא כי הנתבעת נדרשה להשיב את התשלומים העודפים ששילמה התובעת. התקופה הראשונה, שבמהלכה החזיק הנתבע בסכומים ששולמו ביתר מבלי שהתקבלה החלטה המאשרת את תשלום היתר, לא הצדיקה הטלת ריבית פיגורים. עם זאת, בתקופה השנייה והשלישית חויבה הנתבעת בתשלום ריבית פיגורים בשל החזקתה שלא כדין בכספים. התקופה השנייה החלה 30 יום לאחר חוות הדעת הראשונית של השמאי והסתיימה 30 יום לאחר החלטת ועדת הערר. התקופה השלישית החלה במועד החלטת ועדת הערר והסתיימה כאשר הנתבע החזיר את הסכומים ששולמו ביתר. ריבית הפיגורים חושבה בהתאם. עוד נקבע כי חישובי התובעת לגבי הסכומים החייבים היו שגויים ולא עמדו בשיעורים שנקבעו לריבית פיגורים. הנתבע חויב להשיב את הסכומים הבאים: 1. 128,172 ש"ח, כולל איחור של 26 יום, עם ריבית פיגורים של 0.5% מיום 25.11.2010. 2. 57,245 ש"ח, כולל איחור של 37 יום, עם ריבית פיגורים של 0.5% מיום 25.5.2012. 3. סך של 27,279 ₪ ששולמו ביתר, על פי חוות דעת ראשונה של השמאי, עם ריבית פיגורים של 0.5% מיום 30.10.2010. 4. סך של 16,277 ש"ח ששולמו ביתר, על פי החלטת ועדת הערר, בתוספת ריבית פיגורים של 0.5% מיום 19.4.2012. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,600 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 5,500 ₪, שניהם בכפוף להפרשי ריבית והצמדה כחוק, ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא.