ת"פ 8162/05

תקציר

כתב האישום נגד הנאשם ייחס לו מספר עבירות: חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות יחד עם שוד, איומים והחזקת סכין. ההגנה לא חלקה על התרחשות האירוע אך טענה כי הנאשם לא היה מעורב בו. המחלוקת העובדתית התמקדה בחלקו של הנאשם באירוע. התביעה ביססה את טענתה בעיקר על עדותה של המתלוננת, שזיהתה בוודאות את הנאשם כמבצע העבירה, וביקשה לאשש את גרסת המתלונן לאירועים. ההגנה, לעומת זאת, ניסתה לערער את עדותה של המתלוננת כבלתי מהימנה והציגה גרסה משלה לאירועים. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה ונתמכת בראיות נוספות, לרבות עדותה של לודמילה לנדה, ששמעה את גרסתה של המתלוננת זמן קצר לאחר האירוע, ועדותו של מיקי מיכאלשווילי, חברו של הנאשם, שעדותו אימתה את גרסת המתלונן לאירועים והפלילה את הנאשם. בנוסף, בית המשפט מצא ראיות רפואיות משכנעות באשר לאופי פציעתו של המתלונן, אשר תאמו את עדותו. מנגד, בית המשפט התייחס לעדותו של הנאשם כמגמתית, מתחמקת ומלאת סתירות. בית המשפט ציין כי גרסאותיו השונות של הנאשם לאירועים חסרות אמינות ואינן נתמכות על ידי עדי ראייה כלשהם. יתר על כן, בית המשפט ראה בהתנהגותו החשודה של הנאשם לאחר האירוע – לרבות עזיבתו המהירה את המקום, נסיעתו לעיר אחרת ואי התייצבותו בתחנת המשטרה – אינדיקציה לאשמתו. בסופו של דבר, בית המשפט העדיף את גרסת התביעה לאירועים והרשיע את הנאשם באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות יחד עם שוד וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 192, 382(א) ו-329(א)(1) לחוק העונשין, בהתאמה. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירה של החזקת סכין בשל חוסר ראיות מספיקות לגבי מהות הנשק שהוחזק. פסק הדין ניתן ביום 11.4.06.