ת"פ 24949-11-19

תקציר

בית המשפט מצא כי הרשעתו של הנאשם בתקיפת ילדיו הקטינים עומדת בעינה, שכן הוא אינו עומד בקריטריונים לביטולה, שהוא אמצעי חריג. התקיפות, שבוצעו באמצעות חגורה, הוגדרו כפגיעה חמורה בשלמות גופם, ביטחונם וכבודם של הילדים, עם פוטנציאל לגרום לצלקות נפשיות. השופט קבע כי טווח הענישה ההולם למעשיו של הנאשם הוא בין עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר, בהתחשב בנסיבות העבירות ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות קבלת אחריות וחרטה. עם זאת, השופט קבע כי שיקולי השיקום גוברים על הגמול וההרתעה במקרה זה. בשל היעדר עבר פלילי של הנאשם, נטילת אחריותו, הפרוגנוזה החיובית לשיקומו והיעדר תיקים חדשים נגדו, החליטה השופטת לחרוג ממתחם הענישה הראוי. משכך, נגזרו על הנאשם צו מבחן, מאסר על תנאי וצו שירות לציבור, כאשר המאסר על תנאי אלא אם יבצע עבירת אלימות במשפחה בתוך שלוש שנים.