ת"א 12238-12-18

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת התובעים לפיצויים באופן חלקי, ומורה לנתבעים – מוכרי חלקת אדמה במושב צור – לשלם לתובעים – הרוכשים – פיצוי בסך 90 אלף שקל, במקום 440 אלף שקל הנתבעים. הרוכשים ביקשו פיצוי בגין שני נושאים עיקריים: ראשית, העיכוב ברישום העברת הזכויות בנכס, שהיה אמור להיעשות בתוך 120 יום מיום הסכם המכר אך לא נעשה גם שנים לאחר מכן; שנית, אי גילוי חריגות הבנייה בנכס על ידי המוכרים. אמנם אין מחלוקת כי הרישום לא בוצע וכי בנכס אכן היו חריגות בנייה, אך המחלוקת העיקרית במשפט הייתה האם המוכרים ידעו על אי הסדרים והסתירו מידע זה מהקונים. בפסק הדין נקבע כי המוכרים אכן ידעו על חלק מהאי-סדרים - אלה שהיו מעורבים בהליכים פליליים נגדם - ולכן הוא מורה להם לשלם פיצויים. עם זאת, השופט מוצא גם כי עורך הדין של הרוכשים, שטיפל באופן בלעדי בהיבטים המשפטיים של העסקה, ידע על קיומם של אי סדרים מסוימים בנכס - למרות שהקונים טענו כי לא היו מודעים לכך - ולא גילה מידע זה למוכרים. מאחר ששני הצדדים הטעו זה את זה, השופט מחליט כי הרוכשים אינם זכאים למלוא הפיצוי הנתבע, ופוסק להם רק סכום מופחת של 90 אלף שקל בגין העיכוב ברישום והאי-סדרים שלא פורסמו. בנוסף, השופט מורה למוכרים לעשות כל שביכולתם כדי לזרז את רישום הזכויות בנכס על שם הקונים, שכן אין מחלוקת שהדבר טרם נעשה. הרוכשים מקבלים גם הוצאות בסך 10,000 שקל מהמוכרים.