סע"ש 21954-09-13

תקציר

התובעת, עובדת בסניף המעדנייה של הנתבעת, טענה כי הופלתה מחמת דתה וכתוצאה מכך פוטרה. היא בת לאב יהודי ולאם לא יהודייה, ולכן, על פי ההלכה היהודית, היא אינה יהודייה. התובעת עבדה בסניף הנתבעת כאשת מכירות החל משנת 2011. בשנת 2012 הודיע מנהל הסניף לעובדים כי החנות תפעל בשבתות וכי עובדים לא יהודים יעבדו בשבת. התובע הסכים בתחילה אך בהמשך סירב. לאחר מכן נודע לה על פיטוריה לכאורה בשל צמצומים. התובעת טענה כי הנתבעת לא הוכיחה את קיומם של הפחתות וכי פיטוריה לא היו מוצדקים. בתוך כך, טענה הנתבעת כי התובעת זומנה לשימוע והסכימה לפיטוריה בשל צמצום כוח האדם. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי היא סיפקה ראיות מספיקות לאפליה על רקע דתי. טענת הנתבע בדבר צמצום לא נתמכה בראיות מוצקות ונמצאה בלתי מספקת. עוד ציין בית הדין כי סירובה של התובעת לעבוד בשבת היווה גורם משמעותי בפיטוריה, המהווים הפליה פסולה לפי חוק שוויון הזדמנויות. בנוסף, הנתבע לא קיים שימוע כדין, מה שזיכה את התובע בפיצויים. לתובעת נפסקו 75,000 ש"ח כפיצוי בגין אפליה, 4,000 ש"ח בגין ליקויים בהליך השימוע ו-560 ש"ח בגין הפרשי הודעה מוקדמת, בצירוף ריבית והצמדה מיום פיטוריה. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ₪.