ת"א 53709-07-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מערכת הסכמים לעבודות שיפוץ והרחבה בבניין בבעלות מספר גורמים. התובעים, בעלי שתי דירות בבניין, ביקשו לבטל את ההסכמים עם הנתבעים, בעלי הדירה הרביעית, בשל הפרות לכאורה. עם זאת, השופט פסק נגד התובעים ולא מצא עילה לביטול. ההסכמים, מיולי 2005 ומאוגוסט 2006, התוו את אחריותם של הנתבעים לביצוע עבודות בנייה וחיזוק תוך הענקת זכויות בנייה. התובעים טענו כי הנתבעים לא השלימו את העבודות בזמן, ביצעו בנייה לקויה ודרשו תשלומים מופרזים. אלא שהשופטת מצאה כי ההסכמים נעדרו לוחות זמנים מוגדרים, והתובעים לא ביקשו ביטול עם העיכובים הראשונים. יתר על כן, התובעים לא הביאו ראיות לתשלומים ישירים לאנשי מקצוע, כפי שהוסכם, מה שיצר עמימות סביב העלויות בפועל. לגבי ליקויי בנייה וחריגות מהיתר הבנייה, קבע השופט כי לא מדובר בהפרות יסודיות, והתובעים לא דרשו תיקונים טרם הביטול. הודעות הביטול נשלחו גם שנים לאחר ההפרות הנטענות, מה שהופך אותן לבלתי סבירות ופסולות. בנוסף, דחתה השופטת תביעות נזיקין ועשיית עושר, וקבעה כי ההסכמים תקפים וטיעוני התובעים אינם משכנעים. התובעים ביקשו סעד כספי ופיצוי בגין עוגמת נפש, דבר שהשופטת דחתה בשל חוסר ראיות וההסכמים התקפים. ככלל, נדחתה התביעה להכרזה על ביטול ההסכמים, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.