סע"ש 24127-04-18

תקציר

הנתבעת הגישה בקשה לאישור פיטורי התובע, אשר ניתן על ידי המנכ"ל. התובעת לא ערערה על החלטה זו, ועל כן היא חלוטה. עם זאת, התובעת טענה כי הוצאתה לחופשה כפויה מהווה הפרה של חוק עבודת נשים, שכן היא התרחשה בתקופה שהגבילה את פיטוריה. בית הדין הסכים וקבע כי הנתבעת הפרה את חוק עבודת נשים מיום 8.6.2017 ועד ליום 14.8.2017. בנוסף, התובעת הייתה זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה זו, המחושב על בסיס שכרה "הקובע" בסך 13,333 ש"ח ובסך הכל 15,216 ש"ח. התובעת ביקשה גם פיצוי לא ממוני לפי חוק עבודת נשים, אותו פסק בית הדין בסך 26,666 ש"ח, וכן 9,623 ש"ח בגין פיצויי פיטורים שלא שולמו. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע 15,000 ש"ח בגין ניכוי פיצויי פיטורים, 13,333 ש"ח בגין הודעה מוקדמת חלופית ו-2,464 ש"ח בגין אי הפרשות לביטוח פנסיוני – כל זאת ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במסגרת זמן זו, סכומים אלה יצטברו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מה-15 באפריל 2018. כמו כן, חויב הנתבע לשלם לתובע 1,500 ש"ח הוצאות משפט ו-5,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לבסוף, לנאשם יש זכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלתו.