ת"א 42367-11-19

תקציר

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת לפיצוי כספי, בטענה כי הסכום שקיבלה מביצוע משכנתא על נכסיה גבוה מהחוב של אחיה, וזו הייתה הסיבה למשכנתא. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע, וציין מספר סיבות לפיטורים. ראשית, התובע כבר הסכים והכיר בסכום החוב בהסכם פשרה קודם ולכן אינו יכול לטעון אחרת כעת. שנית, טענותיה של התובעת בדבר תוקפו של ההסכם לא היו משכנעות, וטענותיה כי היא אינה מיוצגת או כי ההסכם מותנה נעדרות ראיות. שלישית, לתובעת הייתה הזדמנות לערער על סכום החוב אך לא עשתה זאת, וטענותיה כעת, שנים לאחר מכן, אינן מתקבלות על הדעת. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של התובעת לאורך כל ההליך, ומצאה את עדותה לרוב לא רלוונטית ומתחמקת, וציינה כי חתמה על מסמכים שונים, לרבות המשכנתא, מרצונה החופשי ובמודעות מלאה. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בנוגע לסכום הפיצוי הכספי שתבעה. למרות אהדה מסוימת למצבו של התובע, קבעה השופטת כי יש לדחות את התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 15,000 ₪.